להפסיק לפחד מהמשפט הבינלאומי

החלת המשפט הבינלאומי ע"י בתי משפט ישראליים עשויה לייתר את הצורך בהתערבות משפטית זרה בנעשה בישראל. וואלה! חדשות והמכון הישראלי לדמוקרטיה מסכמים עשור בנושא זכויות האדם

פרופ' יובל שני
29/12/2009

העשור האחרון היה העשור של שימוש בכללי המשפט הבינלאומי על ידי בתי המשפט בישראל. אחת ההתפתחויות הדרמטיות שאנו עדים לה בשנים האחרונות בזירה הבינלאומית-משפטית הוא טשטוש הגבולות ההולך וגובר בין המשפט הבינלאומי לבין מערכות המשפט המדינתיות.

שדה הפעולה של המשפט הבינלאומי מתרחב בהדרגה (לדוגמא, התפתחות הכללים המסדירים פעילות המתבצעת בתוך שטחן של המדינות, כגון דיני זכויות אדם ודיני איכות הסביבה), ומספר גדל והולך של בתי דין מדינתיים מחילים כיום את כללי המשפט הבינלאומי ביחס לנושאים פוליטיים רגישים אשר בעבר נחשבו מחוץ להישג ידם של בתי משפט מדינתיים ושל המשפט הבינלאומי.

כך למשל, בתי דין בבריטניה התבססו לאחרונה על אמנות בינלאומיות בקבלם תביעת פיצויים של עציר עירקי שעונה למוות על-ידי חיילים בריטיים בעירק; בתי משפט ספרדיים התבססו בשנים האחרונות על נורמות בינלאומיות בבואם להעמיד לדין פלילי אנשי צבא מארגנטינה וגוואטמלה בגין ביצוע פשעים נגד האנושות; ובית המשפט העליון של ארה"ב פסל בשנת 2006 את מערכת בתי הדין הצבאיים שהקים הנשיא בוש לשם העמדתם לדין של עצורי גוואנטנמו בשל ההפרה של אמנת ז'נבה שנלוותה לכך.

התהליכים האמורים לא פסחו על ישראל – למעשה, ישראל הינה בין המדינות המובילות בעולם הן בהיקף האזכורים למשפט הבינלאומי המופיעים בפסקי הדין של בית המשפט העליון שלה, והן ב"איכות" האזכורים – היינו, במידת רגישותם של הנושאים בהם נעשה שימוש במשפט הבינלאומי ובתפקיד המרכזי שהמשפט הבינלאומי מילא בהחלטות האמורות.

כך למשל הכריע בית המשפט העליון על סמך המשפט הבינלאומי בתיקים שעסקו בתוואי גדר ההפרדה, במדיניות הסיכולים הממוקדים ובמעצרם ללא משפט של פעילי חיזבאללה בישראל (על מנת שישמשו, בין היתר, כקלפי מיקוח במשא ומתן לשחרור שבויים). יתר על כן, השימוש במשפט הבינלאומי לא הצטמצם לתיקים הקשורים לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בית המשפט העליון הסתמך על המשפט הבינלאומי גם בבואו לדון בשאלות הקשורות להליכי הסגרה, אלימות נגד ילדים, שילוב ילדים עם צרכים חינוכיים מיוחדים במערכת החינוך וסחר בבני אדם.

טוב לדעת (מקודם)

לנצח את הכאב בלי חשש: בי-קיור לייזר במבצע התנסות חסר תקדים

מוגש מטעם בי קיור לייזר

אין מנוס מבחינה מחודשת של הכללים

חשוב לציין כי אופן השימוש במשפט הבינלאומי בישראל בעשור האחרון שונה מן האופן בו נעשה שימוש במשפט הבינלאומי בעשורים קודמים. בעבר השתמש בית המשפט העליון במשפט הבינלאומי בעיקר כ"דין משווה" – מערכת כללים לא מחייבת בעלת השפעה מועטה יחסית על ההליך השיפוטי. לעומת זאת, בעשור הנוכחי, בית המשפט נוטה יותר ויותר לראות במשפט הבינלאומי מסגרת דינים מחייבת, אשר מהווה חלק מהמשפט הישראלי והמשפט הבינלאומי משמש כיום ככלי חשוב לפרשנות חוקים ישראלים ולבחינת חוקיותן של פעולות צבא וממשל.

מהם ההסברים לשינוי האמור ומהן השלכותיו? אין ספק כי חלק מההסבר לתופעה הנו תהליך הגלובליזציה והתחזקות מנגנוני האכיפה הבינלאומיים. תופעות אלו מגבירות את בולטותו של המשפט הבינלאומי, "מייקרות" את עלות הפרתן של הכללים ומעודדות בתי משפט מקומיים להתחשב בהם יותר. יתר על כן, האפשרות לניהול הליכים משפטיים נגד ישראל ונגד בכירים ישראליים בבתי משפט זרים או בינלאומיים (כפי שאכן קרה בפרשת גדר ההפרדה, וכפי שהיה ניסיון, במסגרת הליכים פליליים בבתי משפט באירופה, ביחס לאריאל שרון, דורון אלמוג והבכירים המעורבים בפגיעה בסלאח שחאדה) העניקה לבתי המשפט הישראליים תמריץ ולגיטימציה להפעיל משפט בינלאומי. האיום בהתערבות משפטית חיצונית עודד את בית המשפט הישראלי לפעול על מנת לצמצמם את הפערים הנורמטיביים בין הדין הישראלי לדין הבינלאומי ולהקטין דרך כך את סיכויי ההיתכנות של ההליכים המשפטיים הזרים.

במילים אחרות, החלת המשפט הבינלאומי על-ידי בתי משפט ישראליים עשויה לייתר את הצורך בהתערבות בתי משפט זרים בנעשה בישראל. יתר על כן, החלת המשפט הבינלאומי גם מאפשרת לבתי המשפט בישראל להשפיע על עיצוב תכניו ולנסות להתאים את כלליו, במידת האפשר, לצרכיה של מדינת ישראל ולאתגרים הניצבים בפניה. אכן, כמה מהחלטות בית המשפט העליון הישראלי מן העשור האחרון נחשבות לתקדימים בינלאומיים חשובים (אם כי חלק אחר מהחלטות בית המשפט נחשב מחוץ לישראל כשנוי במחלוקת).

מכל מקום, ההתחזקות במעמדו של המשפט הבינלאומי מעוררת שאלות לא פשוטות של לגיטימציה. מעורבותה המוגבלת של הכנסת ביצירת התחייבויות משפטיות בינלאומיות (דבר הנגזר מתפקידה הצנוע של הכנסת בכריתת אמנות) גורמת לכך שהחלת הדין הבינלאומי על-ידי בית המשפט נעשה בלא דיון ציבורי ובלא תמיכה פוליטית משמעותית – תופעה המכונה לעיתים "חסר דמוקרטי". נדמה אפוא כי בעשור הקרוב לא יהיה מנוס מבחינה מחודשת של הכללים המסדירים את אופן כריתתן של אמנות על-ידי מדינת ישראל, כמוצע בהצעות החוקה אשר מונחות כיום בפני ועדת חוקה, חוק ומשפט. באופן כזה יושג מתאם טוב יותר בין מעמדו ההולך ומתחזק של המשפט הבינלאומי בדין הפנימי לבין מנגנוני הפיקוח הדמוקרטיים המוחלים על התהליך.

* פרופ' יובל שני הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully