כמה קולות בוחרים היה מקבל חבר הכנסת אלי אפללו אילו היה רץ לבחירות לבד? זו שאלה שיקשה להשיב עליה עד ליום שבו יאזור עוז להעמיד את עצמו לבחירה מבלי לתפוס מקום בטוח ברשימת הח"כים של מפלגה שהסקרים ניבאו לה 30 מנדטים.
כדי להעריך את סיכוייו של אלי אפללו, או של כל אחד מהח"כים של קדימה שבנימין נתניהו ניסה לפתותם לערוק מסיעתם, כדאי לזכור מה עלה בגורלו של אפרים סנה כשהחליט לרוץ לבד בבחירות האחרונות. אפרים סנה לא היה דמות אלמונית. הוא היה חבר כנסת ותיק, פעיל ומרכזי שכיהן בין השאר כשר הבריאות, שר התחבורה, סגן שר הביטחון ויו"ר סיעת העבודה. עד שכחצי שנה לפני הבחירות פרש ממפלגת העבודה ומהכנסת, והקים מפלגה משלו, "ישראל חזקה". ישראל החזקה נתנה לו 6,722 קולות, והעיפה אותו בבעיטה חזקה הרחק מחוץ למגרש הפוליטי.
קשה להאמין שאלי אפללו או מי מבין ששת או שבעת הח"כים של קדימה שהיו מחוזרים כל כך על ידי נתניהו ניחן בכוח אלקטורלי גדול מכוחו של אפרים סנה, שבכל זאת עשה בחייו הפוליטיים שניים או שלושה דברים. אף אחד מהם עדיין לא למד את מה שסנה כבר הספיק מזמן לשכוח. קשה להאמין שמישהו מהם היה מקבל יותר מאותם 6,722 קולות בוחרים שהצביעו עבור סנה. מותר להניח - עד שיוכח ההפך - שכל אחד מהשישה היה נשאר פחות או יותר במרחק 40 אלף קולות מאחוז החסימה.
איפה שחקני הכדורגל?
חשבון הסיכויים הזה אומר דבר פשוט שכדאי להזכיר לח"כים המועמדים לפיתוי: חברים יקרים, אף אחד מכם לא יושב בכנסת בזכות עצמו. נכנסתם לכנסת הודות לכך שמישהו סידר לכם מקום באוטובוס של קדימה. ואם אתם עדיין זוכרים את תוצאות הבחירות לכנסת, צריך להיות ברור לכם שנכנסתם לכנסת בין השאר הודות לתשעה מנדטים שעברו ממפלגת העבודה וממרצ לקדימה. אין להניח שאותם רבע מיליון מצביעים מהשמאל שנתנו אמון במנהיגת המפלגה שלכם היו מתפתים להצביע בעד מפלגתכם אילו הודעתם מראש שאתם זוממים להצטרף לליכוד בהזדמנות הראשונה. כלומר, אם הליכוד ירכיב את הממשלה שתקום אחרי הבחירות.
נכון שקשה לדרוש מכם נאמנות לאותם רבע מיליון מצביעי שמאל נאיביים שנתנו את קולם לציפי לבני ובדיעבד הכניסו אתכם לכנסת. רובם לא ידעו אפילו את שמותיכם ובוודאי שלא הכירו את צפונות לבכם, לא את מוסר כליותיכם וגם לא את יושרתכם.
עכשיו היושר שלכם עומד על הפרק. אם יש בכם יושרה, אתם חייבים להכיר בכך שלא נעשיתם ח"כים בזכות קולות שבוחרי קדימה נתנו לכם אישית. כל עוד אין בישראל שיטת בחירות אישיות ישירות, כל ח"כ מגיע לכנסת הודות לקולות שניתנו למפלגתו. לכן חבר כנסת ישראלי מחויב לחלוטין למפלגתו. הבוחר נתן את אמונו למפלגה ולא לח"כ שאין לו שום קשר ישיר אליו. הבוחר ששילשל לקלפי את פתק המפלגה שם בה את מבטחו - לא בח"כ פלוני או אלמוני.
מבחינה זו הבוחר הישראלי כמוהו כאוהד קבוצת כדורגל. ח"כ שעובר באמצע קדנציה ממפלגתו למפלגה אחרת כמוהו כשחקן כדורגל שבאמצע המשחק עורק לקבוצה היריבה ותוקע בזדון גול עצמי לקבוצתו. אתם יכולים לתאר לעצמכם כדורגלן שהיה עושה מעשה כזה? אבל איפה שחקני כדורגל ואיפה הפוליטיקאים שלנו.