בית המשפט המחוזי בחיפה גזר היום (חמישי) שמונה שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננת בגובה 25 אלף שקל, על תושב הקריות בן 61, שהורשע בעבירות של תקיפה מינית בנסיבות מחמירות, אינוס בנסיבות מחמירות, ניסיון אינוס בנסיבות מחמירות ומעשה מגונה בקטינה בת משפחתו במשך חמש שנים רצופות. מעשיו של הנאשם בוצעו במתלוננת, בת אחיה של אשתו, כיום בת 16, בעת שהייתה בין הגילאים 5 עד 10.
הרכב השופטים, אב בית הדין השופט יוסף אלרון והשופטים כמאל סעב ומשה גלעד, ציין בגזר הדין כי ישנן עבירות ש"קשה לתאר את עומק פגיעתן בקורבן". הם כתבו כי המתלוננת אמנם בחרה לתאר את מעשי הנאשם בשפה מאופקת ו"יבשה", ואולם ניתן היה ללמוד על הפגיעה בה מאופן התנהלותה לאורך השנים, כפי שהדברים באו לידי ביטוי בעדותם של הוריה בבית המשפט ובעיקר מעדותה של אמה ומתסקיר הקרבן.
עוד הוסיף הרכב השופטים כי מי שערכה את תסקיר הקורבן תיארה את הפגיעה במתלוננת תוך שימוש במונחים כגון "נזק בלתי הפיך", "סינדרום פוסט טראומתי" ו"עיכוב תהליכי ההתפתחות הטבעיים". "אולם", כתבו השופטים, "ייתכן ולעולם לא יעלה בידינו להבין את גודל הפגיעה במתלוננת בידי הנאשם. קושי זה לא נעלם מעיני המחוקק, שקבע עבירה נפרדת לעבירות מין בקטינים במשפחה ובצידה עונש מהחמורים שבספר החוקים - 20 שנות מאסר", ציינו השופטים.
"המתלוננת נרתעת מקשרים אינטימיים"
עוד הם הבהירו כי במקרה המדובר מספר שיקולים פועלים לחובת הנאשם: ראשית, כתבו כי יש לזקוף לחובתו את ביצוע המעשים במתלוננת עוד בהיותה כבת 5 בלבד: "לא אחת צוין כי בית המשפט מצווה לשמש כאביהם של קטינים, ובפרט בגילאים בו הינם חסרי ישע במלוא מובן המילה, כבמקרה דנן. ביצוע המעשים במתלוננת בגיל בו אך מתחילים להופיע ניצני האישיות, הפך, למעשה, את חייה על ראשם... נראה כי נדרש לב קר במיוחד על מנת לפגוע בילד או ילדה בגיל זה, באופן כה קשה, כשכל חטאה של המתלוננת היה כי בעיני הנאשם הייתה היא "חמודה", כדבריו".
עוד כתבו השופטים, כי יש לזקוף לחובת הנאשם את מעמדו הרם כדוד אהוד וסמכותי במשפחה. "לא כאחד האדם היה הנאשם עבור המתלוננת ומשפחתה, אלא אורח רצוי ביותר בביתם... ככזה, קל היה לנאשם להוליך שולל את הורי המתלוננת ולעשות במתלוננת כרצונו מתחת לאפם. מבחינה זו, ניצל הנאשם לא רק את אמונה ותום ליבה של המתלוננת, אלא גם את אלו של הוריה, שבטחו בו, ואף נזפו בה כשלא הסבירה לו פנים".
שלישית, הנאשם לא הסתפק בניסיון להשתלט על גוף המתלוננת, אלא גם על נפשה. בעת שאנס את המתלוננת וביצע בה מעשים מגונים, נהג הנאשם להרעיף עליה מחמאות, באומרו כי הוא "אוהב אותה", וכינה אותה "יפה" ו"מתוקה". השופטים הוסיפו כי שימוש הנאשם דווקא בכל תכונותיה ה"חיוביות" של המתלוננת כתואנה לפגוע בה ולרמוס את כבודה היה בו בכדי להשחית עד לבלי הכר את התפתחותה התקינה והטבעית, ואת הנעשה אין להשיב. "לא מן הנמנע להזכיר בהקשר זה", כתבו "את ממצאי שירות המבחן בדבר ניסיונות המתלוננת להידמות לבן בילדותה, התכחשותה לכל היבט "נשי" בה בנערותה ורתיעתה מחום ומקשר אינטימי עם בני זוג בבגרותה, שנים רבות לאחר מעשי הנאשם".
עוד כתבו השופטים כי יש לזקוף לחובתו הנאשם את ביצוע המעשים חרף ניסיונותיה החוזרים ונשנים של המתלוננת להתנגד לו ככל שיכלה, ואת התמשכות המעשים על פני 5 שנים תמימות, לאורך כמעט כל ילדותה. לבסוף ציינו השופטים את התייחסותו "המבזה" של הנאשם כלפי המתלוננת ומשפחתה אף תוך כדי ניהול המשפט עצמו. כך למשל הרבה הנאשם להסות את המתלוננת ולעלוב בה בעימות ביניהם, ואף הטיח לעברה עלבונות באשר להיותה "מעורערת נפשית".