"איזה מבט ממורמר את נותנת לקינואה". ככה, ממש ככה הוא אמר, והליידי גייסה את כל כוחותיה כדי להבליג. אפשר לומר עליה המון דברים, להפליג בתיאורים על האופן המהיר שבו היא מתיידדת עם אנשים - תכונה שבגללה זה שישב בשולחן שלצדנו בכלל הרשה לעצמו לדבר אליה כך - אבל ממורמרת היא לא. בטח לא כשהיא יושבת לידי. למעשה, בגלל, או יותר נכון בזכות, חוסר המרמור של הליידי הגענו לשיין. אחרי הכל, היא זו שאמרה לי לזנוח את דעותי הישנות על המקום ולתת לו עוד הזדמנות.
באמת שניסיתי לא להתמרמר, הבטחתי לאמא שלי, וגם לעורכת, שאשתדל לא לעשות את זה יותר. שאנער מעלי את התדמית הקלוקלת הזו שיצרתי לעצמי ואפזר לאוויר גרגירים קטנים של תקוות שמחות, ובכלל, מרמור עושה קמטים. מובן שהמשכתי להתמרמר כל הדרך לשם - הרי הרגלים לא נוטים להקשיב להחלטות שלנו. ולא שלא היו לי סיבות טובות לכך: הדרך היתה ארוכה, התיק היה כבד והחורף הזה ממש לא נחמד אלי. אבל בכל התלונות המוצדקות האלו שלי הליידי נלחמה בהמון סבלנות. וגם כשהגענו לשם, וגיליתי שבחוץ יש רק שני תנורים ושהם מצליחים לחמם רק שני שולחנות (שכמובן היו תפוסים), היא הרגיעה אותי והבטיחה שבקרוב אחד מהם יתפנה. ואחרי המתנה קצרה זה באמת מה קרה, כי כנראה ככה זה כשיש אמונה.
אני לא יודעת מה יש בשיין שגורם לי להתמרמר עליו כך. אני זוכרת שכשנפתח חשבתי שזה אחד המקומות המגניבים בעיר. אחרי כמה ביקורים הבנתי שהשיין באמת מגניב, זו אני שלא מספיק מגניבה כדי להרגיש בו בנוח. בביקור הנוכחי רציתי להאמין שאני מספיק שלמה עם עצמי כדי לא לתת לתחושת האליטיסטיות של המקום לערער אותי. טעיתי. אפשר להאשים את יובל שרף המהממת שישבה שם, או את מעצב האופנה הידוע ופמלייתו הצקצקנית, ואפשר גם להאשים את האווירה של המקום, שלא מצליחה לשדר חמימות ביתית אלא כזו של מקום "נכון" שמיועד לאנשים ה"נכונים".
אבל על דבר אחד אי אפשר להתמרמר בשיין - על האוכל. לצד הסנגריות (20 שקל) החמות והקצת יותר מדי מחוזקות שלנו, חלקנו סלט עוף בקארי (40 שקל) עם פלפלים, בצל סגול ועגבניות מוקפצים על מצע של חסה, ומנה של טמפה (פולי סויה מבושלים ומותססים) וירקות מבושלים בקארי (42 שקל), שמוגשת בליווי קינואה. שתי המנות היו טעימות מאוד, הרוטב בהן היה בדיוק במידה והן תומחרו בהחלט בהגינות. לרגע אפילו חששתי שבאמת לא יהיה לי על מה להתמרמר יותר, שאאלץ לנסות את העניין הזה שנקרא חיוביות ושאולי אפילו, השם ישמור, לא תהיה לי ברירה אלא לחייך. אבל אז ההוא מהשולחן ליד אמר את מה שהוא אמר לליידי, ובכך גאל אותי מערב שלם של הנאה.
כנראה המשפט הקטן הזה שלו הזכיר לי בדיוק למה שיין לא מצליח להשתחל לתוך רשימת בתי הקפה הקבועים שלי. לכאורה הוא מושלם, החל בעיצוב המעניין וכלה בהפוך המצוין של MAURO (11 שקל), אבל כל הנסים והנפלאות הללו לא עוזרים כשמסביב יש אנשים ממורמרים.
בקטנה
סקס אפיל: אם אתם מאלו שמחפשים איזה סער או איזו איילה
אנשים: מקובלים
עיצוב: שיקי, אם המילה הזו עדיין לא נאסרה לשימוש
שירות: מלצרית אחת שהיתה מקסימה ומלצרית אחרת שהיתה קצת קרירה
הפוך קטן: 11 שקל
ליד ההפוך: אוכל בקונוטציה בריאותית
טיפ: לסובב את הראש בעזרת סנגרייה חורפית
גישה לנכים: כניסה- יש שירותים -אין
שורה תחתונה: לא בית, כן קפה
שיין. שלמה המלך 38. טל' 5276186. פתוח: א'-ה' 8:45-24:00 ו'-18:00-18:00 -9:45-24:00.