סליחה, דוקטור?

אני לא מכיר שיטת טיפול של מי חמצן. באופן כללי מי חמצן, כאשר הם באים במגע עם רקמה רירית כמו חלל הפה, עלולים לצרוב ולגרום להקאות. במיוחד אם יש פגיעה או גירוי, הם עלולים ליצור ריאקציה גדולה.

יש תמיסה המכילה כלורהקסידין מהול, שיותר מתאימה לניקוי שיניים, במיוחד אם מדובר בדלקת חניכיים וריבוי חיידקים המובילים לריח רע מהפה. שימוש במזון רפואי וחטיפים עשוי לעזור גם הוא לטיפול.

שתייה והשתנה מרובה הם אחד הסימנים הנפוצים לבעיות רפואיות רבות ושונות. בגיל זה יש אפשרות למספר בעיות נפוצות כמו כשל כלייתי , בעיית כבד (דלקת, גידול ועוד), בעיה הורמונאלית כמו תת פעילות של בלוטת התריס, סוכרת, מחלת קושינג (עודף סטרואידים בדם) ועוד.

בדיקת דם מקיפה היא חלק חשוב בתהליך האבחון הראשוני, וכמובן בדיקת שתן.

איבוד שיער דווקא באזור הזנב עלול להיות על רקע הורמונלי. יש לכלבים זכרים לעיתים תופעה כזו, בעיקר אם הם לא מסורסים. הסינדרום נקרא RAT TAIL, או זנב חולדה בעברית. לפעמים סירוס פותר את הבעיה.

אפשר לבדוק את השפעת הסירוס בלי לנתח אם רוצים לדעת – יש שבב חדש להשתלה המביא לתופעה של ניוון האשכים והפסקת ההפרשה ההורמונאלית הקשורה בהם. ההשפעה היא זמנית למשך 6 חודשים לערך. לאחר מכן הכלב חוזר לקדמותו.

לדעתי רופאי משפחה ורופאים הומניים (של בני אדם) לא פעם פוסקים להוציא בעלי חיים מהבית ללא סיבה מהותית, ועל פי חוסר ידע. כמובן לא כולם, אך אני בהחלט שומע על מקרים. יש יתרון עצום, בריאותי וגם נפשי, של החזקת חיות בית. יש מחקרים רפואיים שלמים המוכיחים את היתרון של כלב כחיית מחמד המסייעת להורדת שכיחות של בעיות לב וכלי דם, ועוד.

יש גזעי כלבים וחתולים הנחשבים מתאימים יותר לאלרגיים לשיער או הפרשות שונות. למשל עם חתולים אפשר לבחור בספינקס, החתול העירום, שהוא חתול חסר שיער ועם מינימום הפרשות. יש כלבים בעלי נשירה מועטה מאד, למשל קאירן טרייר, כלב קטן, חמוד ושובב ביותר. אין לכלב נשירה כלל, ויש צורך לבצע תספורת אחת לכמה חודשים, אחרת הוא צובר עליו את השיער שאינו נושר.

רחיצה עם מים מזוקקים של החיה על בסיס שבועי מסייעת גם היא להורדת ההפרשות שעלולות להיות מקור לאלרגנים.