פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ועידת האקלים: פוליטיקה למתקדמים

      כישלונה המהדהד של ועידת האקלים השאפתנית בהיסטוריה - שנפלה למשבצת הצפויה של הפוליטיקה הבין?מעצמתית - ימשיך לפגוע אנושות במדינות החלשות ממילא. המנהיגים לא התעלו לאתגר הסביבתי ולסכנות שמציבות פליטות מזהמות והרסניות, או להכחדה צפויה של שליש ממיני בעלי החיים. כן, בעלי החיים. ועדיין, נקודת אור זעומה מסמנת כי רק כעת, עם תומה של הוועידה, התעוררה מודעות עולמית לבעיה האקלימית הרת הגורל שעליה אנו משלמים - ונשלם.

      "מיליוני בני אדם, מאות מיליארדי דולרים ושפע של הזדמנויות עומדים בתווך - בין דיבורי רהב לפעולה אמיתית נגד שינוי האקלים", אמרה בצדק קים קארסטנסן מקרן השימור העולמית. אך האירוניה היא שאפילו תעודת כישלון לקופנהגן 2009 תהווה נקודת ציון, ובכך לא יודה בקול רם אף פעיל סביבה.

      מבעד לתשומת הלב האדירה שהעניק העולם לוועידה הכושלת, חזינו במה שידענו כבר מקודם: אין די במחבקי עצים נלהבים וחביבים כדי להציל את האנושות. יש צורך בעשייה פוליטית. אבל, למרבה הפלא, היה בכך חידוש עבור מיליוני תמימים. רבים מהם צעירים מלאי כוונות טובות שהבחינו, כנראה לראשונה בחייהם, בקשר הישיר שבין פוליטיקה לסביבה.

      הדבר המרכזי בהסכם הפוליטי - תוצאה של יחסי העוצמה בין מדינות הצפון העשירות לעמיתותיהן החלשות מהדרום - הוא מה שנעדר ממנו: אין בהסכם יעדים קונקרטיים להפחתת פליטות גזי חממה ותאריכים נלווים לכך. במילים אחרות: ההסכם שהושג אינו תובע מהמדינות אחריות ישירה, משפטית, לגורם שפליטתו תלויה בבני אדם והשלכותיו הרסניות.

      לפוליטיקה יד ורגל גם כאן

      בנוסף, באווירה הפוליטית הזו נזכיר את השפעתה המוחשית של פרשת ה"אקלים גייט"; פריצה ממוחשבת למחשבי היחידה לחקר האקלים באוניברסיטת מזרח אנגליה לפני כחודשיים העלתה חשדות חמורים להטיה של נתונים מצד מדעני סביבה בכירים, כמו גם ניסיונות להפעלת לחץ על כתבי עת מדעיים שלא יפרסמו מאמרים של חוקרי אקלים "ספקניים". פרסום הניסיון להטות את הנתונים - ערב הוועידה - הצליח לפגוע באופן מוחשי בוועידת האקלים.

      הנתונים שמעלה הפרשה ראויים להיבדק בעיון, ובייחוד חשיפת ניסיון המדענים שלא לערער על ההנחה הרווחת, לפיה האדם משפיע על התחממות כדור הארץ. אך חשוב שלא נתבלבל: מועד פרסומה של הפרשה מוכיח כי לפוליטיקה יד ורגל גם כאן - מאחורי הפרסום עומדים גופים שחשוב להם להוכיח ש"האדם לא משפיע" וגם מסקנתם "לאדם מותר לזהם" - מסוכנת.

      ובחזרה לוועידה: נרשמו מעט נחמות, כמו הסכמה של הקהילה הבינלאומית על שתי מעלות כגבול עליון להתחממות, הנאום המצוין של שמעון פרס, ובעיקר - התחייבות לסיוע כספי למדינות הדרום הנחשלות (מעט מדי וכנראה מאוחר מדי...).

      נקווה שהאנרגיות שהפגינו מנהיגי העולם בנושא יסייעו להשגת המטרה הבאה: הסכם שיחליף את פרוטוקול קיוטו שיפוג ב?2012.