שר האוצר, יובל שטייניץ, מתכוון להעלות בישיבה משותפת לממשלת גרמניה ולממשלת ישראל, שתתקיים בתחילת 2010 בברלין, דרישה לתשלום פיצוי חד פעמי של 450 מיליון עד מיליארד יורו (כ-5.5 מיליארד שקל) ל-30,000 עובדי כפיה יהודיים בגטאות במלחמת העולם השניה החיים בארץ.
ב-2002 חוקק הפרלמנט הגרמני את חוק עובדי הגטאות (zrbg). החוק יצר זכות חוקית להכרה, ובעקבותיה לתשלום קיצבאות, לניצולי שואה החיים בארץ, ואשר בזמן מלחמת העולם השניה היו עובדי כפיה בגטאות שהקימו הגרמנים במזרח אירופה. החוק הקנה קצבה סוציאלית חודשית, בגין העבודה, וכן סכום חד-פעמי, תשלום רטרואקטיבי נצבר מיום חקיקת החוק.
לאחר חקיקת החוק, למעלה מ-97% מתביעות עובדי הכפיה הניצולים החיים בישראל נדחו על ידי בתי הדין הגרמנים, בטענה כי יחסי העבודה בגטו לא תואמים את החוק הסוציאלי הגרמני הנוכחי, ולפיכך לניצולים אין זכות לקצבה גרמנית כלשהי. לאחר מאבק משפטי ארוך, ביוני האחרון, בעקבות שורה של פסיקות של בית המשפט העליון בגרמניה, פורש החוק מ-2002 באופן נרחב. הפירוש הנרחב מאפשר לקבל את הקצבאות. נותרה מחלקות אחת, סוגית הרטרואקטיביות של התשלומים. שוויה הכספי של סוגיה זו נע בין 450 מיליון יורו, לפי הגירסה הישראלית, ומיליארד יורו לפי הגירסה הגרמנית.
מכוח החלטה גרמנית פנימית, נכון לרגע זה, כל התביעות שעמדו והיו בהליכים משפטיים ערב פסיקת בית המשפט העליון יזכו לתשלום רטרואקטיבי מה-1.7.97. מנגד, כל יתר התביעות, הנבחנות מחדש, לאור הפסיקה של בית המשפט העליון (תביעות שנדחו בעבר על ידי הגרמנים) לא יזכו לכל תשלום רטרואקטיבי, למרות שהחוק הגרמני יכול להכיר במקרים מעין אלו בתשלום של ארבע שנים לאחור.
המענק המובטח: 15 אלף יורו לכל ניצול
ישראל סבורה כי כל 30 אלף הניצולים החיים זכאים למענק הרטרואקטיבי. מדובר בתשלום חד פעמי של 15 אלף יורו לניצול, ו-450 אלף יורו לכלל הניצולים החיים בישראל. שר האוצר שטייניץ יקרא לממשלת גרמניה להורות לגורמים המוסמכים בממשלת גרמניה לבצע מהלך בהתאם, לפי החוק הגרמני.
במשרד האוצר בירושלים אומרים כי לפי החישוב של אגף התקציבים של ממשלת גרמניה גובה הפיצוי החד פעמי גבוה בהרבה, ועומד על כמיליארד יורו. יתכן שלפי האינפורמציה הגרמנית, בישראל חיים יותר מ-30 אלף ניצולי שואה עובדי מחנות כפיה. בנוסף לתשלום החד פעמי, הניצולים זכאים לגימלה חודשית המסתכמת ב-100 מיליון יורו בשנה.
לפי המידע שיש בישראל, חרף החלטת בית המשפט העליון הגרמני, האוצר הגרמני משתהה בביצוע ההחלטה, אולי בגלל גובה הפיצוי, העשוי להעיק על תקציב המדינה הגרמנית, ואינו מעביר את ההוראות המתאימות לביצוע לביטוח הלאומי הגרמני.
הישיבה המשותפת בין ממשלת גרמניה וישראל עמדה להתקיים לפני כחודש. שר האוצר, מסיבות שונות, לא יכול היה אז לצאת לגרמניה. הוא ביקש מרה"מ, בנימין נתניהו, כי יעלה את הנושא בשיחה שהיה אמור לקיים עם הקנצלרית מרקל. לאחר שהישיבה המשותפת נדחתה, ירד הנושא זמנית מן הפרק. לקראת קיום הישיבה המשותפת בברלין בינואר הודיע שטייניץ לנתניהו כי בדעתו להעלות אותו בפני השרים הגרמנים. שטייניץ קיבל את ברכת רה"מ.
יצוין כי ממשלת ישראל הפעילה לחץ במשך שנים על ממשלת גרמניה, כדי שזו תכיר בחובתה לפצות את עובדי מחנות הכפיה. חודש לפני קבלת פסד הדין בבית המשפט העליון הגרמני העבירה מדינת ישראל נייר עמדה משפטי לבית המשפט בנושא עובדי הכפיה. יצוין גם כי "חוק הגטאות הגרמני" עמד במשך שנים על שולחן הדיונים בשיחות הבילטרליות בין ממשלות ישראל וגרמניה. הנושא הועלה גם בפגישות של ראשי הממשלות בישראל וגרמניה. במסמך פנימי של האוצר נאמר כי "בעבר כל התקדמות במסגרת חוק הגטאות הושגה רק בעקבות התערבות של ממשלת ישראל. יש לציין כי מכוח החלטת 'ועדת דורנר' חלה על הממשלה חובה לפעול באופן פעיל בתחום זה למען ניצולי השואה".