חמאס יכול להמשיך לחגוג, אבל רק בעזה

ברצועת עזה חגגו בשבוע שעבר יום הולדת 22 לארגון חמאס. בעצרת שלא היתה מביישת את כיכר רבין, ושעיקרה הפגנת כוח מרשימה של הארגון, הניפו מאות אלפי פלסטינים דגלי חמאס, תמונות של אחמד יאסין וחזרו בהתלהבות אחר דברי הנואמים. הנואם המרכזי בעצרת, ראש ממשלת חמאס איסמעיל הניה, הבהיר שלמרות הכוונה הישראלית, מבצע "עופרת יצוקה" לא חיסל את חמאס. להיפך, הוא טען, חמאס חזק היום יותר מאי פעם.

חזק מאי פעם? לא בטוח. בזמן שהניה נאם על הבמה בעזה, בכל רחבי הגדה המערבית לא העיז אף אחד מפעילי חמאס לחגוג. תומכי הארגון בגדה, שעוד מעזים לספר על תנועתם בקול רם, ידעו שברגע שייצאו להפגין ייעצרו מיד על ידי מנגנוני הביטחון הפלסטינים. במקרים רבים, גם מי שלא חשב אפילו להפגין, מצא את עצמו מאחורי סורג ובריח, דווקא בתוך הערים הפלסטיניות.

זה היה שבוע לא קל לפעילי חמאס בגדה המערבית. מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית עצרו למעלה מ-500 פעילי חמאס וזימנו לחקירה במטותיהם אלפים רבים אחרים. לשם השוואה, כמות של 500 מעצרים (פעילי חמאס ואחרים) היא בערך כמות המעצרים שמבצע צה"ל בתקופה של כשלושה חודשים. ההנחה היא, שהמנגנונים ביצעו את המעצרים לצורך מניעה. ראשי המנגנונים לא רצו לראות דגלי חמאס מונפים בגדה. לא היו מוכנים שחמאס יתחיל אפילו לנסות לצבור כוח שוב. לכן הורו לעצור כל אדם שעלול לפתוח בהפגנה, ותישאלו עוד אלפים נוספים שתומכים בחמאס ויכלו להשתתף בכזו.

בחמאס זועמים. ד"ר סאמי אבו-זוהרי, דובר הארגון, אמר כי "מנגנוני הביטחון של פתח עשו כל שביכולתם על מנת למנוע כל פעילות לרגל יום ייסוד חמאס". אמר וצדק. אבו זוהרי ציין גם כי "מסע המעצרים ממשיך בזמן שבו אבו מאזן אומר שחמאס הוא חלק מהעם הפלסטיני, אולם במציאות פועל נגד חמאס כאילו שהוא ארגון אסור, ומונע ממנו לעשות כל פעולה".

אחד מפעילי חמאס שנעצרו בגל המעצרים הינו אנס חלאיקה, בנה של חברת המועצה המחוקקת הפלסטינית מטעם חמאס, סמירה חלאיקה, המתגוררת בחברון. זוהי לא הפעם הראשונה שחלאיקה הבן, סטודנט באוניברסיטה, נעצר על ידי המנגנונים. חלאיקה עצמה כבר מיואשת.

"כמובן שמדובר במעצרים על רקע פוליטי. רוב האנשים שנעצרו משתייכים לחמאס", קבעה חלאיקה על מה שמכנים בחמאס מדיניות "הדלת המסתובבת" בין ישראל והרשות. אם פעם משמעותו של המונח התייחסה למדיניות השחרורים המהירים מבתי הכלא של הרשות, היום המשמעות הפוכה כמעט לגמרי.

"רוב האנשים שנעצרו היו עצורים בעבר אצל הישראלים, והישראלים עצמם הביאו אותם למשפט בשל השתייכותם לחמאס אך שיחררו אותם לבסוף. כעת, עצרו אותם המנגנונים בדיוק בשל ההשתייכות הזו ובעקבות המעצר הישראלי". לדבריה, קיימת תופעה הדדית שמתרחשת בתקופה האחרונה בגדה, כאשר מנגנוני הביטחון של הרשות עוצרים פעילי חמאס מיד עם שחרורם מהכלא הישראלי, ולהיפך. גם צה"ל עוצר לעיתים רבות פעילי חמאס עם שחרורם מבתי הכלא ברשות. "הבן שלי הוא אחד מיני רבים", אומרת חלאיקה. "הוא היה עצור כמו כולם בידי הישראלים ולכן המנגנונים עצרו אותו".

ואבו מאזן? "הוא רואה כל מה שקורה", מספרת חלאיקה, "מה אני יכולה לומר לו?". לדבריה, גם עם ראשי מנגנוני הביטחון, הן בגדה כולה והן במחוזות השונים בתוכה, היא לא שוחחה, "הם פשוט לא רוצים לדבר איתי".

דבריה של חלאיקה מאפיינים את תחושותיהם של כל פעילי חמאס שנותרו בגדה. הם מרגישים נרדפים, ולא על ידי ישראל. מנגנוני הביטחון הפלסטינים פועלים מול חמאס כבר תקופה ארוכה ביתר שאת, לא בוחלים באמצעים, ומגיעים להישגים שלעיתים טובים יותר אף מאלו של צה"ל.

עבודת המנגנונים, ניתן לומר, הינה אף הטיעון המרכזי של אבו מאזן בסירובו לחדש את המשא ומתן. לדברי יו"ר הרשות, "הצד הפלסטיני קיים את כל התחייבויותיו במפת הדרכים, בניגוד לישראל", אמר והתכוון בין היתר למלחמה בחמאס, לפיקוח על ההסתה במסגדים, ולעובדה שחמאס לא יכול להרים את ראשו בגדה, ולא רק בזכות צה"ל.