יותר מכל, חוששת ח"כ חנין זועבי להצטייר כמי שעוסקת בכיבוש, במקום בבעיות של הציבור הערבי בישראל. מספר פעמים במהלך הראיון, היא מבקשת להחזיר את השיחה לנושאים כגון תעסוקת נשים ערביות - בו היא משקיעה את מרבית זמנה - חינוך, אזורי תעשייה בערים ערביות וכו'. "חצי מהראיון אתה מקדיש לכיבוש ולפלסטינים", היא מטיחה בחיוך. "אני מעדיפה לדבר על הנושאים שבהם אני עוסקת יום-יום ולא מקבלים שום סיקור, ואלו נושאים למען הציבור הערבי בישראל".
על שולחנה בלשכה שבכנסת מונחות עשרות פניות מהציבור, הצעות חוק, מסמכים ומכתבים. ח"כ זועבי, מעידים האנשים סביבה, היא אדם חרוץ. עובדת עד השעות המאוחרות של הלילה, שבעה ימים בשבוע, לומדת כל הצעת חוק לפני שהיא מצביעה על סעיפיה, כל מסמך, כל פנייה. "לעשייה בכנסת יש מימד גדול מאד של מאחורי הקלעים", היא מסבירה בראיון לוואלה! חדשות. "אני משקיעה זמן רב בתהליך הלמידה. אני צריכה לדעת על כל הדברים. אם אני צריכה לנאום או להצביע על חינוך, בריאות או מים, אני צריכה לצבור ידע ולהבין היטב בנושא".
כמי שבאה מרקע תקשורתי (ח"כ זועבי כיהנה כמנכ"ל עמותת 'אעלאם', שעסקה במעקב אחר דיווחים על ערבים בתקשורת הישראלית, ולימדה תקשורת במספר סמינרים ובתי ספר נ.י), ח"כ זועבי מודעת לכך שהיא אינה זוכה לסיקור תקשורתי נרחב. עיתונאים, לטענתה, אינם מתעניינים בתהליכים של חקיקת חוק אלא בשורות תחתונות בלבד. "העיתונאים רוצים את החוק ואת התוצאה, אבל מה עם כל החודשים שעבדתי עד לתוצאה? קצב החקיקה פה הוא מסחרר. אם אתה רק רוצה לדעת בדיוק על מה אתה מצביע, אתה צריך שלושה-ארבעה ימים ללמוד את החוקים. יש משהו לא דמוקרטי בתהליך הזה. יכול להיות שחברי כנסת מצביעים על דברים שהם לא מכירים. הם צריכים להיות סופרמן כדי לדעת בדיוק על מה הם מצביעים".
הנושאים בהם היא מתמקדת, בראשם תעסוקת נשים ערביות, אינם מעניינים את התקשורת. היא מבינה זאת היטב, אך מבהירה שאין בכוונתה לזנוח את הנושאים החשובים הללו לטובת נושאים שיביאו לה כותרות: "חשוב לי לקבל סיקור תקשורתי כמובן, אבל אם אני רוצה לחלק את המאמץ, אני מעדיפה להשקיע בתוכן של העבודה, כי זה שונה מכל עבודה אחרת. אני חייבת להבין בנושאים רבים ומגוונים. אני תלמידה חרוצה ואני לומדת לעומק כל נושא שאני צריכה להחליט לגביו".
לפני 10 חודשים נבחרת, לראשונה בהיסטוריה, כאישה הראשונה במפלגה ערבית בכנסת, אבל בזמן האחרון קצת נעלמת. מה קרה?
"תראה, אנשים לא חיים על דרמה. חיים פוליטיים מצליחים הם לא בהכרח דרמה ואני לא אוהבת לערבב בין פוליטיקה לדרמה. כשהייתי מנכ"ל עמותת 'אעלאם' הרגשתי תמיד שפוליטיקאי עושה שימוש בדרמה כדי לפצות על אי העשייה. יחד עם זאת, חשוב להדגיש שלפעמים הדרמה היא מתבקשת, זו תוצאה לנושאים פוליטיים חשובים".
את נהנית בכנסת?
"לא הייתי משתמשת במילה 'נהנית'. אני מרגיש שאני מממשת את האחריות שלי".
מה את יותר, מתוסכלת או מסופקת?
"אני לא מתוסכלת בכלל. אני בדרך להיות מסופקת. את המילה תסכול אני לא מכירה. תשמע, המאבק הפוליטי שלי נובע מערכים אוניברסלים ומתפיסה ליברלית, לפיה האדם במרכז. קשה לי עם זה שאני נמצאת בסתירה יומיומית עם הערכים האלה, וקשה לי כשהביטחון, הציונות והמדינה היהודית נמצאים לפני ערך השוויון. אין עדיין שינויי חקיקה בכל הצעות החוק שהגשתי, אנחנו רק באמצע הדרך, אבל אני מקווה שהן יובילו לשינוי".
איך זה להיות האישה הערבייה היחידה במפלגות הערביות? את מרגישה בנוח בין הח"כים הערבים?
"אני מרגישה בנוח אבל אני מרגישה בכל נקודה שאני צריכה לעבוד יותר. אם אני למשל משתתפת בהפגנה, אז בתור אישה אני רוצה לעודד נשים להצטרף. אני דואגת לא להצטייר כחריגה, כיוצאת מן הכלל. אני רוצה להיות הכלל. אני צריכה להיות אחת מקבוצה של נשים".
איך הציבור הערבי מקבל אותך?
"בכבוד רב. זו היתה לא רק ציפייה של הקהל שלנו, אלא דרישה. מאז 2006 הלכה הדרישה הזו והתגברה. לפני שנבחרתי, נשים ערביות אמרו לי שיבחרו בי משום שאני אישה. ולאו דווקא מדובר בנשים עם מודעות ערביות".
אם אכן מדובר בתהליך כפי שאת אומרת, בכנסת הבאה אולי נראה אפילו שתי נשים?
"לא אולי, בטוח יהיו שתי נשים. אני חושבת שהמפלגות הערביות האחרות מצטערות עכשיו שלא הכניסו אישה. אתה יכול לראיין אותי אחרי הבחירות הבאות, ותראה שיהיו יותר משתי נשים. התהליך הזה מקבל תאוצה. הנוכחות שלי לא מצטמצמת לנושאים של נשים בלבד, והציבור חש בכך".
יש סיכוי בעצם שעוד כמה שנים תתמודדי על ראשות המפלגה שלך, בל"ד?
"זה כל כך מוקדם לדבר על ראשות מפלגה. אם היית בא אחרי 5-6 שנים, השאלה הזו היתה רלוונטית. המחשבה הזו לא רלוונטית בכלל. אני רק מתחילה לצאת מהתווית הזו של חברת כנסת חדשה".
זה לא מתסכל אותך לדעת שאין לך שום סיכוי להיות שרה בישראל?
"לא. הדבר שהכי מתסכל אותי זה לאו דווקא אי-שוויון וגזענות, אלא ההערות האלה שמופנות אלינו 'תפסיקו לדבר על כיבוש ותתחילו לעסוק בבעיות הציבור הערבי'. וזה כל כך לא נכון, הרי 90 אחוז מהנאומים שלנו במליאה מוקדשים לדברים שמציקים לחברה הערבית כגון אזורי תעשייה, ביוב, בתי ספר, תעסוקה, ועשרה אחוז בלבד מוקדשים לכיבוש. בוועדות, אגב, אנחנו עוסקים 100 אחוז מהזמן בבעיות הציבור הערבי כי ה'כיבוש' נמצא בוועדת חוץ וביטחון שאנחנו לא נמצאים בה. אנחנו נמצאים בוועדת החינוך, בוועדת המעמד האישה, בוועדת הפנים".
לא רק הציבור היהודי חושב שאתם עוסקים רק בכיבוש, במקום בציבור. גם אצלכם חושבים ככה.
"זאת משום שהציבור הערבי מושפע מאד מהתקשורת העברית".
ובכל זאת. את לא תמוני לשרה. לא מתסכל להיות פוליטיקאי בלי שאיפה כזו?
"לא מפריע לי היעדר הפוטנציאל להיות חלק מהקואליציה, אלא היעדר הפוטנציאל להיות אופוזיציה חזקה - זה הרבה יותר מפריע לי. תבטיח לי אופוזיציה משפיעה וחזקה, ואני אסתפק בזה, עד שאנחנו יחד- ערבים ויהודים - נגיע למדינת כל אזרחיה ואז אני אצא מהפוליטיקה לגמרי ואמשיך את הדוקטורט שלי בפילוסופיה".
אז זה מה שאת רוצה לעשות בעצם.
"לא עכשיו. זה באוטופיה, בעולם האידיאלי. אני רוצה ללמוד, לקרוא, ללמד באקדמיה".
את בקשר עם ד"ר עזמי בשארה? מה שלומו?
"כן אנחנו בקשר. שלומו טוב, הוא כותב הרבה. בכל מקום שבו הוא נמצא, הוא יודע איך להשפיע על השיח הפוליטי".
הוא לא מתגעגע לכנסת?
"לא. הרי בשנתיים האחרונות שלו בכנסת הוא הבטיח שהוא יוצא".
לארץ הוא מתגעגע?
"אני מאמינה שכן".
הוא לא רוצה לחזור לארץ?
"אם אתה שואל אותי, אני לא הייתי רוצה שהוא יחזור כדי שלא יישב בכלא".
הביטחון האמיתי - שלום
ובכל זאת, אי אפשר עם קצת ענייני פוליטיקה ומדיניות. מה דעתך על צו המעצר שהוצא נגד יו"ר קדימה ציפי לבני בבריטניה?
"אני חושבת שזה אחד הכלים שצריכים להשתמש בהם בשביל להפסיק את פשעי המלחמה שמתבצעים נגד הפלסטינים. במשך 40 שנה מתנהל בישראל שיח של כיבוש שאינו מבחין בין טרור לבין לוחמי חופש שנלחמים נגד הכיבוש. הם לא נלחמים ביהודים בת"א, אלא במדיניות הכיבוש הישראלית בטול כרם וברמאללה. הרי גם האו"ם הכיר בכך שלעם יש זכות להיאבק בכיבוש".
"מה שקורה היום בעזה גרוע מכיבוש, כי ישראל אינה מכניסה תרופות ומזון והיא מטילה מצור. ישראל נכנסה לעזה ורצחה חפים מפשע, ולכן דו"ח גולדסטון, למשל, הוא כלי חשוב. מדוע? כיוון שהתוצאה של 16 שנות משא ומתן היא רק העמקת הכיבוש, ייהוד ירושלים והמשך הבנייה בהתנחלויות. מה שנותר הוא ביקורת בינלאומית".
איך היית מרגישה כאזרחית ישראלית אם היו עוצרים את לבני בלונדון?
"הייתי אומרת שאולי עכשיו האליטה הפוליטית ומנגנוני הממשל בישראל יתחילו לשקול מחדש את צעדיהם ולהבין שהם צריכים להיות חלק מהעולם. אי אפשר ליצור מודל ולדרוש מהעולם לקבל אותו. אם אתה חלק מהעולם, אתה גם חלק מהסטנדרטים של העולם ושל החוקים הבינלאומיים. האווירה העולמית היא חשובה וטובה לאזרחי ישראל, משום שהיא משדרת מסר לישראל שהיא לא יכולה לקבוע סטנדרטים בינלאומיים. מוסר הרי הוא קוד אוניברסאלי. לפעמים הניצחון הצבאי הוא דווקא ההפסד האזרחי והמוסרי. השלום הוא הביטחון האמיתי".
את מבינה את הטענה של הרבה אנשים, כולל בשמאל, שרק ממשלת ימין מסוגלת להביא שלום?
"לא כל ימין יכול להביא שלום. נתניהו למשל מאד רחוק משלום. מה שמסוכן בממשלה הזו שהיא בונה תסריט שבו גם הממשלות שיבואו אחריה לא יוכלו לעמוד בו. לא תהיה אפשרות להקים שתי מדינות דמוקרטיות. נתניהו מצר את האפשרויות בפני הבאים אחריו. אם האפשרות לשלום היא הנוסחה של שתי מדינות, אז אין אפשרות לכך".
מה לגבי סוריה? לא יכול להיות שנתניהו יחתום על הסכם שלום עם אסד?
"בקואליציה של נתניהו יש מפלגה עם 15 מנדטים שהיא מפלגת טרנספר, מפלגת שנאה לערבים. אני לא זוכרת אווירה פוליטית כזו. כל שבועיים מושמעת אמירה חדשה נגד הערבים והיא עוברת בלי שום מחאה. זה לא היה עובר לפני חמש שנים. נתניהו של 2009 הוא לא נתניהו של 1996 כי האווירה הפוליטית אז לא זהה לזו של היום. משהו, אגב, בכל זאת השתנה: האווירה הבינלאומית".
את עדיין חושבת שאבו מאזן צריך להתפטר?
"שיישאר בתפקידו, אבל אני חושבת שהוא חייב לשנות בצורה חדה את המתודה הפוליטית שלו. הרי במשך זמן כה רב הוא ניהל עם ישראל משא ומתן שהקל את הכיבוש ולא סיים אותו. בתקופת אולמרט, ישראל סיפקה לאבו מאזן אשליות, והוא העביר את האשליות האלה לעם שלו למרות שהוא ידע שהן אשליות. נתניהו אפילו אשליות לא מספק לו".
כשאנו מסיימים את הראיון, ח"כ זועבי נזכרת ששכחה להזכיר דבר-מה. היא מציגה בפניי את "הצעת חוק יסוד: אופי המדינה" של חברי הכנסת יעקב אדרי, ציון פיניאן וכרמל שאמה, הקובעת בסעיף 2-ב' כי 'מדינת ישראל היא דמוקרטיה'. "זה פשוט אבסורד", היא אומרת. "חברי הכנסת האלה רוצים לקבוע בחוק שמדינת ישראל היא דמוקרטיה. לא משנה מה המדינה תעשה, לא משנה מה יקרה, ישראל היא דמוקרטיה, ולמה? כי כך החוק יקבע". ח"כ זועבי מסתכלת על הצעת החוק, מביטה לעבר השרים וחברי הכנסת שמסתובבים סביבנו, ונאנחת: "צורת המחשבה כאן לפעמים כל כך מוזרה".
לפניות לניר יהב: nir_yah@walla.com