מועמר קדאפי ומקהלת שבא

חמישה רעיונות של מועמר קדאפי שלא יצאו אל הפועל:

1.לחלק את השלטון בין ג'ורג' בוש ואל גור, כדי לסיים את סאגת הבחירות בארה"ב ולמנוע מלחמת אזרחים.
2.להקים רשת כבישים שתחצה את כל אפריקה.
3.לכונן מדינה משותפת לישראל ולפלסטינים, כפתרון לסכסוך הישראלי-ערבי.
4.להותיר את ירושלים בידי ישראל ולהקים מדינה פלסטינית על כל שאר שטחי הארץ.
5.לצרף את ישראל לליגה הערבית, אם תכיר בזכות השיבה, תמצא פתרון לבעיית ירושלים ותתפרק מהנשק להשמדה המונית.

לקדאפי יש זמן משלו. העולם הנוצרי מציין מחר את סופה של שנת 2001, והעולם המוסלמי נמצא בשנת 1422, מספר השנים שעברו מהשנה בה נמלט הנביא מוחמד ממכה למדינה. קדאפי מצידו נמצא ב-1369, הזמן שעבר משנת מותו של מוחמד. תהיה השנה אשר תהיה – היא האירה פנים ל"מנהיג המהפכה" הלובי. קדאפי יכול לרשום לעצמו בסיפוק שהשנה הפך מהוזה תמהוני ומוקצה למנצח על מקהלת האיחוד האפריקאי באדיס אבבה, וגם זכה לכמה נקודות בפוליטיקה העולמית.

כבר באוגוסט 1999 הציע קדאפי למנהיגי המדינות האפריקאיות להקים את ה"ישות שתיקרא ארצות הברית של אפריקה". קדאפי, שהציג את הרעיון כ"פתרון היסטורי עבור היבשת", קבע אז בראיון ל"לה פיגארו" הצרפתי כי "אפריקאים ערבים הם אפריקאים ואפריקאים שחיים באסיה הם אסיאתים". מאז הפכה תוכנית "אפריקה אחת" לבייבי שלו. כיאה לאב טוב, הוא גם לא חסך בכסף, והשקיע בה לפחות מיליון דולר.

הספקנים טענו כי לאחר סילוק הקולוניאליזם וחיסול האפרטהייד, המכנה המשותף היחיד שניתן למצוא באפריקה הוא איידס, עוני, משטרים רודניים ומלחמות – ואף אלה אינן נחלת כל המדינות. התומכים, וקדאפי בראשם, הסבירו כי אם זעקתה של אפריקה לא תהיה ברורה והרמונית, קולה לא יישמע במדינות העשירות. 40 מתוך 53 הצטרפו לארגון החדש – ניצחון לקדאפי, חוזה מדינת האפריקאים.

ב-26 במאי 2001 הפך "הארגון לאיחוד אפריקה" ל"איחוד האפריקאי". הארגון החדש, – היושב, כמו קודמו, באדיס אבבה, בירת אתיופיה – החל תהליך בן 12 חודשים, שבסופו מתוכננים פרלמנט אפריקאי, בית משפט יבשתי, בנק מרכזי אחיד ואיחוד מלא כמעט של המדינות החברות. ממש אירופה.

עוד מימי ההפיכה הצבאית ב-69', בה הדיח את המלך אידרים, רואה עצמו קדאפי כיועץ על לניהול העולם. עד כה נדחו הצעותיו המקוריות בגיחוך ובבוז. בחודשים האחרונים, כשקדאפי מדבר, העולם מקשיב.

נקודת תפנית חשובה בהתייחסות לקדאפי סומנה לאחר הפיגועים בארה"ב, שבעקבותיהם שיגר את ניחומיו לעם האמריקאי חרף היריבות בין טריפולי לוושינגטון. המנהיג הלובי טען כי מספר המטרות של צבא ארה"ב במתקפה באפגניסטן יהיה מוגבל מאוד, כיוון שרוב המדינה הוא שממה ומערות. בימים שהשם טורה בורה נשמע כלחש מכשפים, הסבריו של קדאפי נשמעו כעוד קוריוז. בדיעבד הסתבר לגנרלים האמריקאים ולפרשנים המגחכים שהוא צדק.

קדאפי קיבל תיאבון. למזכ"ל האו"ם הוא הגיש הצעה להקים מועצת חכמים עולמית, בכיכובם של שלושה מנהיגי עבר: ביל קלינטון מארה"ב, מיכאל גורבצ'וב מברית המועצות ונלסון מנדלה מדרום אפריקה. אף אחד לא מיהר אמנם ליישם את התוכנית הגרנדיוזית, אבל הפרשנים נזהרו מלהציג אותו שוב כליצן של הפוליטיקה העולמית.

לקראת שנת 2001 העניק קדאפי ראיון ל"דר שפיגל" הגרמני בו הכריז על תום עידן הטרור מצד לוב והצהיר כי מדינתו מוכנה להיפתח לגלובליזציה, התבטאות שפורשה כניסיון מצדו לעבור שינוי תדמיתי. בסיכום השנה החולפת, נראה שהמהלך הצליח.

בחודש מרץ הפך בית המשפט העליון בצרפת החלטה של ערכאה משפטית נמוכה יותר, וקבע כי קדאפי לא יועמד לדין בפרשת פיצוץ המטוס הצרפתי מעל ניגריה בשנת 89', בו נהרגו 170 בני אדם. יחד עם פסק הדין בפברואר במשפט אסון לוקרבי, בו נהרגו 280 איש, נוקו מהשולחן הדיפלומטי שתי סוגיות שהעיבו מאוד על יחסי קדאפי עם המערב.

האובססיה של קדאפי עם לוח השנה תלווה אותנו גם השנה. חוץ משינוי ספירת השנים מעת לעת, החליף קדאפי את שמות החודשים של הלוח הנוצרי לשמות הגיבורים האהובים עליו. כך, למשל, יולי השנוא (על שם יוליוס קיסר) הפך לחניבעל (על שם המצביא ההיסטורי), ואוגוסט (על שם אוגוסטוס) הפך לנאצר (על שם נשיא מצרים המנוח).

בוושינגטון, עושה רושם, לא ממש מבינים את ההומור הייחודי של המנהיג הלובי ומשוכנעים עוד משנות ה-70' שהוא נזקק לפסיכיאטר. בימים אלה, בהם האמריקאים מסמנים את המטרות הבאות במלחמה נגד הטרור, עדיף לא להרגיז אותם. אם בחודשים הקרובים ינהג קדאפי בחוכמה – הוא עשוי לזכות להבנה בבירה האמריקאית. אם יבזבז את שהשיג בשנה האחרונה, רק אללה יוכל לעזור לו לשרוד עד חודש נאצר.