סאדו, מאזו ואחותי

מאת: שירה כץ, מגזין ביפ

אחותי יערה נסעה עם יותם, בעלה החנון, לחו"ל, וביקשה ממני להשקות את העציצים בבית שלה, ולוודא ששום דבר לא נגנב. הבטחתי לעשות לה את הטובה הזאת, בתנאי שאקבל מתנות שוות, ושילחתי אותם לדרכם מצוידים ברשימה מכובדת. הם גרים באחת השכונות הצפוניות בתל אביב, והבית שלהם הוא חוויה אסתטית קשה לעיכול. בגלל שיותם הוא בכיר ב"בזק", או סתם בגלל שהוא לא ממש מתקשר במסגרות בינאישיות, הוא בנה לעצמו מעצמת תקשורת מטורפת, החל ממערכת קולנוע ביתית דרך טלפונים מרחפים וכלה בטלוויזיה במעגל סגור. ערב אחד, כשהשקיתי את העציצים, הגעתי לחדר השינה ולא יכולתי להשתלט על הדחף לחטט בחדר הארונות. תוך שאני מתעלמת מהחלוקה המופרעת של יערה לסדר בגדים לפי צבעים, נחו עיניי על תיבת עץ לא קטנה, ועוד לפני שפתחתי אותה הייתה לי הרגשה שחיי עומדים להשתנות.

בהתחלה לא עיכלתי את המידע המפליל שהיה מונח חסר חיים בתיבה, אבל אחרי שהעיניים התרגלו לצבע השחור, הוצאתי בזה אחר זה חפצי עור מוזרים, ביריות, שוטים, מסכות, דילדו דו ראשי, שני ויברטורים שחורים וקלטות. לפני שהתעלפתי ואחרי שכמעט חייגתי לאמא שלי להלשין ולספק לה הסבר לשאלה למה אין נכדים מיערה (אולי כי הם מעולם לא עשו את זה כדרך הטבע?), הבנתי שברגעים אלה ממש קרסה כל מערכת האמונות שלי על הזוגיות של אחותי. מעולם לא חשבתי שהיא בתולה - היא מבוגרת ממני בשמונה שנים, והתחילה להזדיין כשאני הייתי בכיתה ג’ ושיחקתי בברביות. גם ברור לי שהגנים המשותפים שאנחנו נושאות והחינוך הפוריטני מבית אמא מחייב פריצות מסויימת, אבל עם כל העור הזה? בעיקר לא יכולתי להאמין שמאחורי החזות המשמימה והבוקית של יותם מסתתרת מפלצת סאדו מאזו.

כמובן שלא יכולתי לשמור את הסוד הנורא לעצמי. אחרי ששתיתי משהו והוצאתי את התיבה לסלון התקשרתי ואירגנתי פגש מומחים. עד שכולם הגיעו ניסיתי להתעלם מהמחשבות הכפייתיות על זה שיותם אירגן בכל הבית מצלמות נסתרות, שמצלמות אותי עכשיו ומשדרות בזמן אמת לפרובאנס. כששחר הגיע (הוא עשה את הדרך בריצה), כבר הספקתי לרדת על שלושת רבעי בקבוק יין מהאוסף, וכשהוא נכנס נופפתי לעומתו את הדילדו הדו ראשי. שחר התעקש להיות רגוע ולא הבין את הזעזוע. הוא שכנע אותי למדוד את הביריות, וכשמור וענבל הגיעו, קיבלנו את פניהם בלבוש מינימליסטי ובמסכות עור, וביצענו הצגת תכלית של הלקאה בשוטים. ענבל הודיעה שהיא מתחילה לחבב את אחותי, שמסתבר שהיא לא כזו חנונית. שחר דיבר בטון ידעני על BDSM בקהילה, והבעית אותי כשאמר לי שיכול להיות שכל מערכת היחסים בין אחותי ובעלה מושתתת על יחסי עבד-מלכה. מור הוסיפה ברשעות ש"ברור שיערה מזיינת את יותם בתחת אבל הם אנשים מבוגרים, ותהיי בטוחה שהם משתמשים בחומרי סיכה", וגם פיתחה את רעיון כנסי הסוטים הבינלאומיים, שבאחד כזה הם בטח משתתפים עכשיו.

אחרי שניסינו לשער למה משמש כל אחד מהחפצים המוזרים, ותהינו על התרכובת הנפשית שמובילה ליחסים כאלה, הם שכנעו אותי להכניס לווידאו את אחת הקלטות, רק "לצורך למידה". מחוזקת באלכוהול ובטובי חבריי, שאף אחד מהם לא התגלה כחובב סאדו-מאזו פעיל, צפיתי במשך שתי דקות תמימות בהתרחשות מוזרה. אני יכולה לקבל אלימות בסקס, גם אני אוהבת לדבר גסויות, לנשוך חזק בלהט האקט ואפילו להצליף קלות (הדגש הוא על קלות), אבל מה שראיתי בסרט, ותוך ידיעה שזה כוס התה של אחותי, היה ממש קשה לעיכול. היה שם גבר שידיו קשורות בשלשלאות ברזל מאחורי הגב, והראש שלו מקובע למשהו דמוי כסא, שעליו ישבה מישהי במסיכת עור, מגפיים ושוט. הוא ליקק לה את הכוס והיא הצליפה בגבו המאדים והולך. אני לא יודעת איך זה נגמר ואם הם התחתנו בסוף, כי כיביתי את המכשיר. שחר כמעט הקיא, כי הוא נאלץ לראות כ?ו?ס, ולמרות שהוא ניסה להתמקד בזיקפה של האיש האומלל הקשור, זה היה יותר מדי בשבילו. אני הרגשתי שאני מוכרחה להסתלק מבית האימים של אחותי, שלא ברור איך העציצים הנחמדים משתלבים בו, וללכת לראות איזה סרט אופטימי נוסח "אמלי" או לפחות לקבל חיבוק שיזכיר לי שיש בעולם גם אנשים שמשחק המיטה הכי מרחיק לכת שלהם זה להחליף פעם בשבוע את המצעים.