אין מה לעשות, רק אובמה יכול

אין זה חדש שעגלת השלום תקועה עמוק בבוץ, ונדמה שמנהיגי העולם אובדי עצות וכמו הרימו ידיים, ומנהיגי שני הצדדים עסוקים בלהסביר מדוע הצד השני סרבן שלום.

במקום משא ומתן אמיתי על פתרון והסדר, הדיונים הם פנימיים. ישראל נלחמת בתוכה על ההקפאה, כאשר ראש הממשלה מקפיד לזגזג ולרצות את כל הסובבים אותו, ואילו הרשות הפלסטינית עסוקה בשאלות של מנהיגות, עימות עם חמאס ואופי המאבק הפלסטיני, עם קריצה מסוכנת לפתיחה באלימות ולמהלכים חד צדדיים. עושה רושם שמדובר בשני קווים מקבילים שמקפידים לעולם שלא להיפגש.

מצב דברים זה גורם לייאוש רב וחוסר אמונה באפשרות להתקדם אל עבר הסדר, ומשרת היטב את סרבני השלום בשני הצדדים המעוניינים בקיפאון ואינם נרתעים מהידרדרות לאלימות. במצב זה המזרח התיכון כולו תלוי במחבל המבצע פיגוע או במחבל שמצית מסגד. זהו עידן הש.ג. – המנהיגים נותנים לאחרוני הגורמים בשטח להכתיב את הטון.

אז איך יוצאים מהבוץ? איך מחזירים את התקווה בשלום ואת האמון בפרטנר בצד השני? האזור זקוק היום יותר מתמיד לתוכנית מדינית אמריקאית חדשה – תכנית שלום של הנשיא אובמה שתחליף את "מפת הדרכים" של הנשיא בוש, אשר אינה מסוגלת עוד לשמש בסיס להדברות מחודשת.

אובמה חייב לגייס את הקוורטט למהלך, לקבל גיבוי מלא ותמיכה מהציר הערבי המתון (שם לנשיא קרדיט רחב יחסית) ולסכם על תכניתו המדינית עם ישראל והרשות הפלסטינית. ההצעה צריכה לכלול עקרונות של איסור אלימות ומלחמה בטרור, הכרה הדדית, והחלטה שכל הנושאים המצויים במחלוקת כולל סוגיית ירושלים והפליטים עומדות על סדר היום. ההצעה תכלול לוחות זמנים ותוכניות עבודה ברורים, שיחלו מיד לאחר אישור התוכנית בממשלה בכנסת וברשות הפלסטינית, ותסתיים בהסדר קבע של שתי מדינות לשני עמים בתוך שנתיים.

ההיסטוריה לא תסלח לאלה אשר במקום לנצל את השקט היחסי לטובת קידום השלום, תרמו כל אחד בתחומו להידרדרות מסוכנת אשר תרחיק את הסיכוי לשלום ותוביל חלילה לגל אלימות נוסף או למהלכים דיפלומטיים אשר יחריפו את הקרע הקיים כיום.

לנשיא אובמה, אשר בסוף השבוע קיבל פרס נובל לשלום, יש הזדמנות פז למעשה מנהיגותי רב השראה אשר יצדיק את האמון והציפיות ממנו. רק תוכנית שלום חדשה פרגמטית ואופרטיבית יכולה לחלץ את כולנו מהדשדוש האינסופי ומבזבוז הזמן המשווע.

רק תוכנית שלום חדשה יכולה להחזיר את הצדדים לשולחן המו"מ, למנוע את התפטרות אבו מאזן ולהפסיק את הקיפאון המדיני ההרסני. זו הזדמנות היסטורית שאסור להחמיצה. מי יודע מתי, אם בכלל, תקרה שוב בדרכינו.

*הכותב הוא חבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת