זה לא חדש שתעשיות המזון מהחי הן התעשיות האכזריות ביותר שקיימות: למעלה מ150 מיליארד בעלי חיים מוצאים בהן את מותם ברחבי העולם מדי שנה, תוך התעללות קשה ובלתי נתפשת. היום העוברים והשבים בפינת הרחובות המלך ג'ורג' ובן ציון בתל אביב, יכלו לראות מה היה קורה, אם מעט ממה שעובר על בעלי החיים, היה עובר גם על בני אדם.
במיצג זכויות בעלי חיים שערכה עמותת אנונימוס, שמונה פעילות ופעילים נארזו בניילון נצמד כגושי בשר קפוא, והמחישו כיצד נשללות מבעלי חיים במשקים המתועשים זכויותיהם הבסיסיות: הזכות לנוע בחופשיות, הזכות לאכול ולשתות, הזכות לשלמות הגוף, הזכות לחופש מאלימות, הזכות לחברה ומשפחה, הזכות לסביבה נוחה, והזכות לחיות. לצד המיצג נערך דוכן הסברה שבו מספר פעילים נוספים הסבירו לציבור שכל מה שהם רואים כאן עובר על בעלי החיים במציאות ושהכוח למנוע את זה נמצא בידיים של כולנו.
"היו תגובות אוהדות ולועגות, אבל קהל רב נמשך ונחשף לנושא, שלרוב נוח להתעלם ממנו", מספרת יסמין, אחת מפעילות הדוכן. "בשלב מסוים מישהי אמרה שזו שרשרת המזון, ולאכול חיות זה טבעי. ביקשתי ממנה להסתכל על הפעיל המלוכלך שישב בתוך כלוב, ושאלתי אותה אם לדעתה זה טבעי. כשהיא אמרה שלא, אמרתי לה שזה מצבם של בעלי החיים במשקים, ושהיא יכולה למנוע את זה מהם אם רק יהיה אכפת לה מספיק".
חלק מה"טבע" במשקים המתועשים, הוא לכרות לבעלי החיים איברים בהכרה מלאה. אחד הפעילים ייצג את הזכות לשלמות הגוף, אך הביטוי של הזכות הזו במיצג היה קשה לביצוע. "עטפנו לו את היד והעין במסקינטייפ", מסביר ארבל ברק, מארגן המיצג. "זה לא היה מושלם, אבל בכל מקרה קשה להבין מה בדיוק עושים לבעלי החיים ללא הסבר מילולי.
רוב הפגיעה בגופם של בעלי החיים הוא דווקא לא כריתת האיברים, אלא העיוות הגנטי שהם עוברים". תרנגולים בתעשיית הבשר, למשל, הם למעשה אפרוחים שעברו עיוות גנטי, שגורם להם לגדול תוך מספר שבועות למימדים של תרנגול בוגר. תוך זמן קצר הם אינם מסוגלים לשאת את משקל גופם, וקורסים עוד לפני גיל חודשיים, שבו הם מיועדים לשחיטה.
לפעמים, כשבוחנים את עמדות הציבור, מדהים לגלות כמה מעט מקום תופסים בעלי החיים בדעתם, גם כשעובר עליהם סבל בל יתואר. מעיין, אחת המשתתפות במיצג, מספרת: "הידיים והרגליים שלי היו כבולות, ואיש עם כלב עבר שם ושאל אותי אם אני לא סובלת ככה. זה היה אבסורדי. אחרי הכול התנדבתי להשתתף במיצג הזה למספר שעות, בזמן שבעלי חיים סובלים ככה כל החיים, בטח ובטח בלי שיבחרו בכך. אל תחשוב עליי, תחשוב עליהם".
"כולנו בעלי חיים", מסביר ארבל, "וכולנו לא רוצים שיכרתו לנו איברים או שיכלאו אותנו בכלוב, בסביבה תעשייתית צפופה וחד גונית. האינטליגנציה שלנו אינה מצדיקה התעללות במי שאנו תופסים כנחותים. המיצג הזה נועד להזכיר לכולם את הקורבנות הדוממים של העריצות והאדישות האנושיים".
