בשבוע שעבר נכחתי ביום עיון מעניין שכותרתו "פשיעה כלכלית ושחיתות - המחיר האמיתי" במכללת בית ברל. את יום העיון פתח שר האוצר יובל שטייניץ מהליכוד וסגרה אותו ציפי לבני מקדימה. היה לי נעים לשמוע, לנוכח אכזבתי מהתנהלות פוליטיקאים רבים ומסוימים, כי גם באופוזיציה וגם בקואליציה יש פוליטיקאים שבאמת מאמינים בסכנה הטמונה בשחיתות, וזה לא דבר שיש להקל בו ראש. בשנים האחרונות הורגלנו לכך שפוליטיקאים לא רק מתכחשים לסכנות הטמונות בתופעות כמו פשיעה כלכלית ושחיתות, אלא אף משתלחים ללא רסן במערכות האכיפה והשיפוט כל אימת שמישהו בכיר נלכד.
זה לא קשור רק לצדקנות ולטהרנות - לא שאלה תכונות מזיקות. חשוב כי לא רק במערכת האקדמית והמשפטית יתייחסו לשחיתות, אלא גם במערכת הפוליטית, כיוון שחשוב לא להגיע למצב שבו הציבור חש שכל הפוליטיקאים מושחתים, כי אז הוא מאבד עניין בחשיפת פרשות. אחרי הכל, בכמה מדינות בעולם שרים נשפטים וחלקם נשלח לבתי הסוהר חדשות לבקרים? בכמה מדינות בעולם נשיא וראש ממשלה לשעבר עומדים למשפט (ועוד היד נטויה)?
מה עוד צריך כדי לנער את הכחשת השחיתות מעל פנינו? כמה טוב, למשל, שראש הממשלה הנוכחי, שעבר פעם בסביבה הזו, הפנים את הלקח ולא איפשר שדווקא במשמרת שלו יפצלו את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. זה היה צעד חשוב, ולו כדי למנוע את מראית העין שהשיקולים הלא ענייניים הם המניע לכך.
לפוליטיקה אין תחליף במדינה דמוקרטית
לפוליטיקה ולפוליטיקאים אין תחליף במדינה דמוקרטית. אם הציבור תופס אותם כמושחתים, זה מצב איום ומסוכן. אני תמיד סברתי ששום אכיפה, אפקטיבית ככל שתהיה, לא תועיל אם היא לא תגובה באווירה תומכת מצד הממשל ונבחרי הציבור. לכן גם אלה השותקים לנוכח שחיתות של נבחרי ציבור - אחראים להמשך התפתחות השחיתות.
כמה נכון וכמה מדויק היה ניצב סגלוביץ כשהסביר לאחרונה, בתגובה לטענות על חקירות יתר של פוליטיקאים, כי המשטרה אינה חוקרת פרשות "שחיתות" - היא חוקרת עבריינות ועבירות פליליות. שוחד, מרמה, הפרת אמונים, גניבה, הלבנת הון ועוד מבחר מן הסעיפים שבהם הואשמו מיטב בכירינו. האם משום שיש מי שחצה את הקווים והגדיש את הסאה עד כדי מרמה, זיוף והפרת אמונים - יכול כל אחד אחר לטעון כי אלה הנורמות הנהוגות?
והערת אגב לסיום. שטייניץ תהה בנאומו כיצד ייתכן שמדינה שפיתחה בתחום הביטחוני יכולות מודיעיניות?טכנולוגיות מדהימות, מייצרת משטרה שמפגרת הרחק מאחור בטיפול בפשע המאורגן (כמו גם במעשי פשע ודומיו בתחום עבריינות השחיתות). ובכן, התשובה לתהייה הזו טמונה בכך שקודמיו, מקבלי ההחלטות, לא היו מודעים כמוהו לאפקט השלילי של השחיתות על החוסן החברתי והכלכלי. אילו חלקם היו עסוקים פחות בלהיחקר ויותר בהעברת פירורים משולחנם עתיר התקציב של הארגונים הביטחוניים למשטרה, היא לא היתה עובדת עם טורייה בזמן שהמושחתים מסתייעים בקומביין משוכלל.