הקהילייה הבינלאומית טוענת כי היא גובה מבנימין נתניהו מחיר יקר תמורת כניסתו למשא ומתן עם הפלסטינים, מפני שהיא חוששת שמא יחזור על תכסיסיו מתקופת כהונתו הראשונה. זו טעות, אבל המהלך מובן, והצדדים עוסקים בכיפוף ידיים בדרך לפתיחת המשא ומתן הישראלי-פלסטיני.
רק שהקהילייה הבינלאומית ממלאה פיה מים נוכח כינוס של הפתח אתמול ברמאללה אשר נועד כהגדרת יוזמיו לכונן את האינתיפאדה השלישית. אמנם הם טוענים כי לא יחזרו לטרור הדמים של פיגועי ההתאבדות והשימוש באש חיה, אבל הכנס נועד לגבש "דרכי התנגדות" ולתקוף את גדר ההפרדה. תולדות מהלכים כאלה מלמדות כי במקרים רבים מאבדים ראשי הציבור את שליטתם במצב, וההתפתחות גולשת לעימות אלים.
מה גם שהאיש המתון מכולם בצמרת הפלסטינית סלאם פיאד נטל את המיקרופון ולא הותיר מקום לגמישות. ממשלתו תובעת את כל השטח שבו החזיקה ירדן עד יוני 1967 ואינה מוכנה לשקול שום פתרונות אחרים, לרבות כאלה שהם פרקים בדרך להסדר הקבע.
הסכנה: עימות עקוב מדם
הסכנה רבה. שכן נוכח התארגנות פלסטינית כזאת ובהשפעת רבנים חשוכים עלולים גורמים קיצוניים משני צידי המתרס לדרדר את הוויכוח לעימות עקוב מדם. שלשום היו אלה קיצונים מטורפים שהעלו באש מסגד ועלולים להקים על ישראל לא רק את הפלסטינים אלא את כל העולם המוסלמי.
זה מעשה חמור, ותמיד נמצא אזוב קיר פרלמנטרי כמיכאל בן-ארי אשר מסרב לגנות את המעשה ולהחמיר את משמעות פעילותו של הטרור היהודי.
לשתי ההנהגות יש קשיים פנימיים רבים והם מובנים גם אם אין אפשרות להצדיקם. פיאד טען אתמול כי הפלסטינים מסרבים להצטרף למשא ומתן המוביל להסתבכות בלי פתרון. רק שעליו להבין כי בלי משא ומתן אין פתרון מכל סוג שהוא. מה גם שמהלך כזה עלול למחוק את כל הישגיו הכלכליים והחברתיים בריכוזים הפלסטיניים ביו"ש.
כינוס רמאללה היה שגוי. הוא ישלהב את הרגשות. ככל שחולף הזמן, נאלצים המנהיגים להישען על גורמים סרבניים יותר. הזמן החולף אינו מיטיב עם המשא ומתן.