הזכות לחיות

היום נערך בתל אביב אירוע חשוב: מצעד זכויות האדם הראשון בישראל, "אין מצב". פעילות למען זכויות אדם היא אינה דבר חדש, אבל מטרת המצעד הייתה לאחד את זכויות כל בני האדם באשר הם: ערבים ויהודים, הומוסקסואלים וטרנסג'נדרים, סטרייטים וא-מיניים, סטודנטים ובני נוער – ובין הצועדים ניתן היה לראות גם כמה מפעילי עמותת "אנונימוס" לזכויות בעלי חיים. אז מה בעצם היה לפעילי עמותת אנונימוס לחפש שם, ולמה צריך לבוא ולהפגין למען בעלי חיים, במצעד שמטרתו הוא להפגין למען בני אדם? התשובה פשוטה: כי אם אנחנו רוצים שוויון לכולם, אנחנו צריכים להיאבק למען שוויון לכולם.

מה זה אומר? כפי שפעילי זכויות בעלי חיים נאלצים להסביר לא פעם, הכוונה היא לא לתת לציפורים זכות הצבעה או לחמורים לשבת בכנסת (אם כי יש הטוענים שככה המדינה שלנו הייתה יכולה להיראות הרבה יותר טוב). הכוונה היא לכבד את הזכויות הבסיסיות ביותר של בעלי החיים, הזכות לחיות, לנוע בחופשיות, להיות בגוף שלם ולא לסבול מאלימות – הזכויות הבסיסיות ביותר, שרבים מאיתנו מתייחסים אליהן כמובנות מאליהן, אך נשללות מבעלי החיים בצורה שיטתית.

בשנת 1789 נחתמה בצרפת "הצהרת זכויות האדם והאזרח". כיום, בדיעבד, אנחנו יודעים שאותה הצהרה הייתה רחוקה מלהיות סוף הדרך לשוויון זכויות מוחלט. השחורים בארצות הברית שוחררו מעבדות רק בשנת 1865, ונאבקו עוד זמן רב לאחר מכן לשוויון זכויות מוחלט. בשנת 1944 נתנה צרפת, נושאת הדגל של זכויות האדם והאזרח, זכות בחירה לנשים, ובשנת 1984 הצטרפה המדינה האירופאית האחרונה, ליכטנשטיין. ועד היום, זוגות הומוסקסואליים נאבקים לקבל הכרה מהממסד, כמו של זוגות נשואים הטרוסקסואלים. כיום, אפליה על רקע של דת, גזע, מין או לאום נראית לרובנו מתאימה לתקופות חשוכות ונבערות – למה שאפליה על רקע מין ביולוגי תהייה מקובלת?

התשובה היא, כנראה, מכיוון שלבעלי החיים אין דרך לזעוק למען עצמם ולמחות על מעשינו בשפה המובנת לנו. נוח לנו לשרטט את הגבול הברור בין מי ש"אסור" לפגוע בו (בני האדם, במקרה הטוב) ומי ש"מותר" לפגוע בו (כל שאר היצורים החיים), כנראה משום שאנחנו יודעים שכך אנחנו יכולים להמשיך לנצל בעלי חיים ככול העולה על רוחנו, בלי שנשקפת לנו עצמנו כול סכנה להיכנס אל טווח הפגיעה. ובפועל? נכון שלכול אחד אכפת קודם כול מעצמו, מהקרובים אליו ומחברי הקבוצה שלו.

אין מה להתלונן על סטודנטים שנאבקים למען הורדת שכר הלימוד, ש"אכפת להם רק מעצמם". מה שחשוב הוא לא לפגוע באף אחד אחר בדרך. כדי למנוע סבל מבעלי חיים, לא חייבים להתנדב באנונימוס או לאמץ עשרה חתולים. מספיק לא לפגוע בהם בצורה אקטיבית: כמו לא לאכול אותם למשל, לא לגדל אותם בכלובים, ולא לרכוש מוצרים שמכילים רכיבים מהחי או נוסו על בעלי חיים.

ומה בדבר הביקורות הרבות על המצעד בפרט והתנועה לזכויות האדם בכלל, שרבים טוענים שהם משקפים אג'נדה "שמאלנית" בכך שהם מוחים נגד פגיעה בפלסטינים על חשבון יהודים? ובכן, אין קשר. לא משנה מהי העמדה הפוליטית שלכם, התנגדות לפגיעה בבעלי חיים אינה באה על חשבון שום דבר אחר.

בין אם אתם תומכים ברעיון של שתי מדינות לשני עמים או שאתם רוצים טרנספר לערביי ישראל, בעלי חיים הם לא צד במשוואה הזו, ואין הצדקה לפגוע בהם. אין שום היגיון בלכנות את כל הצמחונים "שמאלנים יפי נפש", כי ישנם צמחונים, טבעונים ופעילים רבים שהם דווקא ימניים בדעתם הפוליטית – אם כי מן הראוי שמי שתומך בזכויות לכול בני האדם, לא יתעלם מזכויות בעלי החיים הלא אנושיים.

לסיום, יש לציין לשבח את הענקת אות זכויות האדם לניר כץ ז"ל, שנרצח בפיגוע בבר נוער באוגוסט השנה. בנוסף לפעילותו למען זכויות אדם, ניר כץ היה טבעוני וחבר למאבק למען זכויות בעלי חיים. הקריאה לשוויון זכויות "לכול אדם באשר הוא אדם", צורמת מאוד לאוזניהם של אלה שקשובים לסבלם של בעלי החיים. מעתה אמור: "שוויון זכויות לכול פרט באשר הוא, ללא הבדל דת, מין, גזע, לאום, או מין ביולוגי".