הנער באיסוזו די-מקס לידי נראה קצת מבולבל. את המבט הוא שולח הלוך ושוב כאילו מלטף את הפרופיל כדי לזהות באיזה רכב פנאי מדובר. גם המבוגר האחראי לידו מפגין הבעה של חוסר אונים ומתאמץ לחדד את המחשבות. אוקיי, הבנתי שיש קושי בזיהוי, נלך קצת לקראתם. התגלגלתי קדימה כך שהכיתוב MURANO על הישבן יחשוף את פשר ההופעה; תנועת השפתיים שלהם אמרה "האא" ואני ביצעתי פעולת תגמול: רגל קודחת בדוושה הימנית ו-252 כ"ס ממנוע V6 מעפילים את היפני הזה קדימה. צ'או, איסוזו.
המפגש עם הטנדר של איסוזו הוא דוגמא טובה המשקפת חיי אלמוניות שמנהל המוראנו בישראל. אבל בארה"ב - כר הערצה פולחני לקרוסואוברים, הרקורד שלו מתאר קבלה אחרת לחלוטין. על הסטייל העתידני שלו חתומה סדנת העיצוב של היצרנית בקליפורניה אשר תכננה את המוראנו עבור אמריקה ב-2003. מאז הוא מחזק את מעמדו בשיעור שנתי של למעלה מ-50 אחוזים בצורה עקבית. נתונים כאלו מעוררים שאלה מתבקשת - מהו סוד הקסם?
מסתמן שהתשובה מסתתרת בין הסיבה לשמה התכנסנו לבין יכולת ההבחנה של ניסאן לפלח סוגי אוכלוסיה. להבדיל מחברות שהעלימו עין מכך שצריך לסקרן את החושים ולא רק את הכיס, היפנית הוותיקה שמה את מלאכת העיצוב בראש סדר העדיפויות, ורשמה לזכותה הצלחה משגשגת עימו בשני הדורות המשווקים.
נישה ממולכדת
10.12.2009 / 10:54