משאל עם - צעד מתבקש

ח"כים רבים במיעוט חוששים כי הצעת החוק הקובעת כי לא תהיה נסיגה מירושלים המזרחית ומרמת הגולן בלי משאל עם, תוריד את קרנה של הכנסת. אני סבור כי קרנה הירודה של הכנסת גורמת לצורך בהצעת חוק כזאת.

בן-גוריון הדף כל תביעה לעריכת משאל עם בסוגיית הסכם השילומים עם גרמניה ב- 1952. מנחם בגין לא ביקש להחליף את הכנסת בציבור הבוחרים בהביאו לאישורה את הסכם השלום עם מצרים. הלגיטימיות שלו החלה ונגמרה בכנסת. אך זה היה עולם פוליטי אחר. לא רלוונטי להתנהלות ולהתנהגות ולהיעדר האמון של הציבור בפוליטיקאים המאפיינים את 2009 .

בנסיבות הקיימות, בעקבות השסע של ההתנתקות מגוש קטיף שאריאל שרון סירב להעמידה להכרעתו של משאל עם; ועל רקע גילויי הסרבנות העבריינית הנגלים עתה בשולי הימין; ומתוך צפי להחרפת המתיחות הפנימית - נראה שמשאל עם עשוי לרכך את ההתנגדות להסדר מדיני ולהותירו במסגרת לגיטימית גם בעיני מי שיצא מן הקלפיות וידו על התחתונה.

מדינות דמוקרטיות נוהגות להביא נושאים מרכזיים להכרעת משאל עם, החל בהצטרפות לאיחוד האירופי וכלה בבניין צריחי מסגדים. אין סיבה שגורל אחדותה של ירושלים או אחיזת ישראל ברמת הגולן לא יוכרעו על דעת האומה כולה. "קול המון כקול שדי". רק שבלהיטותם עלולים המחוקקים להימנע מלשפר כמה פינות מחוספסות בחוק המוצע. בין השאר:

חובה לשקול בכובד ראש את הטענה כי ראוי למסד את משאל העם בחוק יסוד ולנטרל מהדיון את האינטרסים הפוליטיים המיידיים.

לא רק תמיכה של 80 ח"כים תספיק כדי לאשר את הנסיגה בלי להזדקק למשאל עם. זה שיעור מוגזם. יספיקו 75-70 אצבעות.

לא יתקיים משאל עם כאשר ידובר בחילופי שטחים על בסיס טריטוריאלי זהה.

עריכת משאל עם תותנה בפנייה חתומה בכתב של 250 אלף אזרחיות ואזרחים בעלי זכות בחירה. אם לא ייאספו החתימות - גם רוב רגיל בכנסת יספיק לאישור הוויתור על הקרקע.

מתנגדי החוק הביעו אתמול את חששם כי אישורו ייאש את סוריה מנכונותה למשא ומתן עם ישראל. ייתכן, אך לא בהכרח. שכן דווקא האזיקים שהניחה הממשלה על ידיה שלה בתמיכתה בחוק, יכולים להתפרש אצל בעלי רצון טוב בדמשק כי שלטון החותם על טיוטת הסכם השלום מאמין כי תוכנו נהנה מאמון האומה ולא רק מאמונם של 120 ח"כים מזדמנים.