עם יעקב נאמן נוסח ב' כפי שבא אתמול לביטוי מבוהל במליאת הכנסת אפשר לחיות בשלום. שכן לשתי טענות הנוגעות במשפט העברי ובמערכת אכיפת החוק יש רגליים:
רבים משופטי ישראל בערכאות הגבוהות אינם בקיאים במשפט העברי, שהוא מקור לתבונה ולחוכמה ולצדק, ואפילו לגאווה לאומית, וראוי לתקן מצב זה.
גם בפסקי דין העוסקים במשפט השוואתי מקופחת היצירה המקורית. יותר שופטים משווים בין פסקי דין בארה"ב ובאוסטרליה מאשר אלו המעמידים אותם מול החוק העברי. זה מצריך תיקון לגופו.
לכך אין צורך בשר המשפטים, ולא לזה התכוון נאמן במקורה של הסערה. נאמן נוסח א' נאם בכנס רבנים. במעמד זה אין דבר פופולרי מלומר כי לא נחוצה חוקה ישראלית. יש כבר כזאת, והיא ניתנה במעמד הר סיני. פירושה קיפוח נשים; בדיקה ב"מים מאוררים" אם בגדו בבעליהן; והוצאה להורג באמצעים אכזריים כמו סקילה באבנים.
הציבור חרד מנאמן
לא צריך לטעות בעניין זה. התורה המקורית לא היתה החוק הפעיל בישראל גם בתקופה קדומה. הן חכמים הבינו כבר אז כי אי אפשר לחיות על פיה, ולאורך הדורות הוכנסו בה שינויים ופשרות שנקראו פירושים. אלה היו שינויים של ממש, שהופעלו על פי צורכי החיים המתחדשים, אבל הכלל המילולי הלא?מעשי נשמר כאילו לא סטו מן המקור.
התגובה הציבורית הנרגזת על דברי שר המשפטים בכנס הרבני העידה על חרדתו של הציבור הרחב מפני כוונתו. זו היתה הפגנת אי?אמון בו. מפני שבמאבקיו ובעורמתו ובתכסיסיו ובתחבולותיו בענייני מינויים, ובפגיעתו ביועץ המשפטי ובפרקליט המדינה ובבית המשפט העליון - הוכיח נאמן כי הוא חותר ללא לאות ליעדים פסולים ובלתי ראויים, ואינו עוצר אלא אם כן נבלם בידי כוחות פוליטיים יריבים.
משר אחר היו מקבלים את הדברים כפליטת פה גרידא. אך לא מנאמן. הוא קנה את אי?האמון הזה ביושר. לכן נאלץ להיחפז לכנסת ולהבטיח למליאתה כי רק היא מחוקקת בישראל היהודית והדמוקרטית.
אירועי נאמן א' ונאמן ב' אינם מפתיעים. כבכל עניין הוא עובד בכל החזיתות ועל כל החזיתות. רק שכשר המשפטים, וכאדם המוכר כשולט היטב בלשונו, עליו לנהוג בריסון ובאיפוק, ולא לשגר בלוני ניסוי לזירה הפוליטית.