כמו חשרת עננים שחורה שצילה האפל מרחף מעל ראשיהם - ראשינו אנו - רודפים חורבן גוש קטיף וגירוש תושביו את פרנסי ההתיישבות ביהודה ושומרון.
מי שנכח בתחילת השבוע בכנס החירום ביישוב עפרה לא יכול היה שלא להתרשם כי פעולותיהם עתה נגזרות מהימים הנוראים ההם לפני ארבע שנים וחצי. הם הבינו מזמן שבאהבה אולי קונים אהדה אבל בהחלט לא מנצחים. ועוד הם הבינו מצד שני כי באלימות מפסידים.
למעשה בפועל הם אמנם זועמים על ההקפאה אבל החשש האמיתי שלהם הוא מהתנתקות ב' וגירוש נוסף גם בגזרת יהודה ושומרון (הדברים נאמרו במפורש בכנס.) רבים מהם הפנימו שללא ניצחון בקרב על התודעה - יהיה ניצחון בשטח ניצחון עקר בעיקר הוטמע לקח אחד: עתיד ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון יוכרע ברוב של אצבעות בכנסת ישראל ואין ספק כי ללא גב פוליטי מוצק לא יהיה לה עתיד.
"כשהכל אסור הכל מותר"
חלק מהדברים הללו נאמרו במפורש בעפרה וחלקם נאמרו רק ברמיזה אבל השטח לא מתנהל כמדע מדויק או כספר הפקת לקחים. כפי שהדברים נראים כעת ספק אם ראשי המועצות בשטחים שמבקשים לשלוט בגובה הלהבות בשטח בכלל מסוגלים לעשות זאת והעימותים בקדומים ובבית אריה יעידו על כך טוב מכל עדות כתובה אחרת. נכון לעכשיו האווירה שמשתררת בהדרגה בשטח היא אווירה של "כשהכל אסור הכל מותר."
המתנחלים אמנם השיגו אחדות שורות נדירה בין "מתנחלי איכות החיים" ו"מתנחלי חמש הדקות מכפר סבא" לבין הגרעין האידיאולוגי שנמצא בהתנחלויות על גווניו השונים. אבל יש לזכור כי לאחדות מחממת הלב הזאת עלול להיות גם צד קשה - התקרבות של חלק מהזרם הממלכתי רוב רובם של המתיישבים ביהודה ושומרון זה שבחר להגיב על ההתנתקות בהתחברות ובמבצעי קירוב לבבות עם החברה הישראלית אל הזרם השולי עד כה הזרם שבחר להתרחק מהמדינה ומסמליה ולהסתגר בסוג של גטו חרדי.
מה שברור הוא שהימים הקרובים שבהם יחולקו צווי ההקפאה גם במאחזים ובלב השומרון יהיו קריטיים לדמותו של המאבק. הוא יוכרע בסופו של דבר באמצעות פעילות שדולה והפגנות מול הח"כים והשרים בעיקר אלה של הליכוד ולא מול הפקחים ויס"מ.
משאל מתפקדים דוגמת זה שאריאל שרון נאנס לערוך בליכוד (אף שהתכחש לתוצאותיו) עשוי להיות אפקטיבי היום פי כמה מראש מועצה חבול המובל באמבולנס לטיפול רפואי.