הוועדה למקצה השיפורים שהקים בנימין נתניהו בהשתתפות אהוד ברק, בני בגין ומזכיר הממשלה צבי האוזר היא דבר בעיתו, אבל גם סכנה בצידה. הקפאת הבנייה בהתנחלויות לעשרה חודשים היא נטל כבד על ציבור "האחים הכתומים", שחושש כי ההפסקה תימשך ללא מגבלה ותחניק את החיים היהודיים ביהודה ובשומרון.
זה ציבור ייחודי, אהוד וערכי שבתוקף הנסיבות אין ברירה אלא להטיל עליו את כל נטל ההקפאה. אין אפשרות לחלקו בין כלל האזרחים. אשר על כן חייב המהלך להתנהל ברמת רגישות גבוהה, בהבנה עמוקה לקשיי הנפגעים ותוך צמצום מרבי של הנזק הנגרם להם.
בנייה שהוחל בה חייבת להימשך. סמכויות שהיו בידי ראשי מועצות ביש"ע לא יופקעו מהם. האיסור אינו חל על בנייה שהחלה אלא על מה שנועד להתרחש. ההתחלה של מערכת הביטחון היתה תקיפה מדי, ונכון לבלום את להיטותה בהמשך הדרך.
ברק ובגין הצביעו בוועדת השבעה ובקבינט בעד ההקפאה, וברדתם לפרטים - לכל מזגן ומרפסת ואריח - ראוי שימצאו את שביל הזהב. רק סומים, אמרו חכמים, וכנראה גם קיצוניים הולכים בשולי הדרך. הציבור צועד באמצעה.
למצוא את שביל הזהב
במילים אחרות, על השלישייה שתטפל בפניות של מתנחלים לשפר את מצבם בחודשי ההקפאה - להציב לנגד עיניה שני יעדים, שלא תמיד עולים בקנה אחד עם האינטרס הלאומי: להמשיך בבנייה ולהתיר סגירת מרפסת ולהוסיף חדר, אך תוך בלימה של התחבולות הנארזות בחדרי חדרים בהתנחלויות כדי ליצוק יסודות בנייה חדשים ממש בימים אלה.
שכן עם כל החיבה למתנחלים, האופק המדיני של ישראל אינו נעצר בחוות גלעד ובעפרה המשקיפים על ארץ ישראל ימה וקדמה, אלא מול גדרות הבית הלבן והקיי ד'אורסיי. מטרת הממשלה היא גם להשיג הבנה בינלאומית כי ההקפאה ממשית וכי כוחה של הממשלה במותניה להביא למימושה.
תפקיד השלישייה למצוא את נקודת האיזון בין שני יעדים נחוצים, שלרוב אינם עולים בקנה אחד. חזיון הבלהות של פינוי עמונה מזה או קולות לעג העולים מהעולם בשל אוזלת ידה של הממשלה בישראל מזה ייהפכו לכישלון מובהק בארץ ולאסון בעולם שתוצאותיו - מי ישורן.
בפעילותה צריכה הוועדה לפעול על פי שני מדריכים: לאט ונחוש, נחוש ולאט. כפי שנהוג לומר בעגה - בשכל.