נציגי אומות העולם יתכנסו היום (שני) בקופנהגן שבדנמרק כדי לגבש הסכם משותף למאבק בהתחממות הגלובלית. המטרה - הסכם שיהיה מקובל על כל אומות העולם, ושיחליף את אמנת קיוטו שנחתמה לפני עשור ותפוג לה בשנת 2012. אז התחייבו המדינות המפותחות להפחית את פליטת גזי החממה לאטמוספירה.
מה נשתנה במשך העשור האחרון? בעיקר אינספור מחקרים חדשים שהוכיחו כמעט ללא ספק שהמשבר מחריף. קחו לדוגמא את הדו"ח המקיף האחרון של הוועדה המדעית לחקר אנטרקטיקה שפורסם בנושא רק לפני שבוע, לפיו ההתחממות הגלובלית תגרום לעליה של מפלס הים ברמה הגבוהה פי שתיים מתחזיות קודמות. על פי הדו"ח, אם הטמפרטורות ימשיכו לעלות בקצב הנוכחי, עד 2100, פני הים יעלו ב-1.4 מטרים, פי שניים מהתחזיות לפני שנתיים.
ועידת קופנהגן עדיין לא נפתחה, אולם כבר מסתמנת כאכזבה. הסכם משפטי, המחייב את מדינות העולם להפחית בצורה ניכרת את פליטת גזי החממה שלהם, לא ייחתם בוועידה. המטרה של המנהיגים היא לנסח הסכם פוליטי - הסכם שינסה לנצל את המומנטום של הוועידה, ויהווה שלב ביניים בדרך להסכם. האופטימיים טוענים כי תוך חצי שנה עד שנה מוועידת קופנהגן אפשר יהיה להגיע להסכם משפטי. הפסימיסטים מעריכים שהפערים בין המדינות השונות פשוט גדולים מדי, ולמרות הרצון הטוב, פשוט אין אפשרות להגיע לנוסח מחייב שיהיה מקובל על כל אומות העולם.
המחלוקת בין המדינות השונות נובעת, איך לא, מההיבט הכלכלי. מצד אחד, עומדות המדינות המפותחות ובראשן ארצות הברית ואירופה, שמוכנות לקצץ את פליטת גזי החממה שלהן באופן דרסטי. אבל רק במידה והמדינות המתפתחות ובראשן הודו סין וברזיל ( שעל פי אמנת קיוטו לא היו מחויבות עד כה להפחית פליטות) יפעלו גם הן בנושא. המדינות המפותחות מרגישות מאוימות מהתעצמות הכלכלית של המדינות המתפתחות ולא מוכנות לנקוט ב"ויתורים כואבים", בשעה שבסין ובהודו ממשיכים בעסקים כרגיל.
מנגד, טוענות המדינות המתפתחות, כי הן אינן מעוניינות לעצור את ההתפתחות המואצת ואת רמת החיים. לטענתן, ארצות הברית וחברותיה הן אלו שהובילו, באמצעות הפיתוח התעשייתי המואץ שלהן במאה האחרונה למצבו הרעוע של כדור הארץ והן אלו שצריכות לשאת בנטל הכלכלי של התיקון. במילים אחרות - אתם התפתחתם והרסתם, ולכן אתם גם צריכים לשלם. עכשיו תורנו להתפתח. רוצים שנעצור? תשלמו". מדינות אלו דורשות לקבל מימון לפרויקטים של הפחתת הפליטות שלהן. ללא המימון, הם יסרבו למנגנון הפיקוח של האו"ם, שאמור לעקוב בקפדנות אחר הפחתת הפליטות בכל מדינה ומדינה.
ישנה קבוצה שלישית של מדינות - מדינות מתפתחות עניות מדרום מזרח אסיה ואפריקה הטוענות כי אינן יכולות לקבל על עצמן שום הפחתה בפליטות ודורשות אף הן סיוע כלכלי. אלו מדינות קטנות, שאינן תורמות באופן משמעותי לפליטת גזי החממה אולם צפויות להיות הסובלות הגדולות ביותר משינוי האקלים. מדינות אלו חשופות לשטפונות, לבצורת, לסופות ולאסונות טבע רבים שצפויים לפקוד אותן בעשרות השנים הקרובות.
השחקנית המרכזית ביותר בקופנהגן היא ארצות הברית. לאחרונה הודיע הבית הלבן כי ברק אובמה צפוי להודיע בוועידה על הבטחתה של ארצות הברית לקצץ בפליטת גזי חממה בשיעור של 17% יחסית לרמה של שנת 2005 עד שנת 2020, וב-83% עד שנת 2050.
ההצהרה של אובמה עלולה להכניס אותו למילכוד פוליטי. כשהוא יחזור מהטיול בקופנהגן וינחת בוושינגטון מצפה לו קבלת פנים לא נעימה בסנאט. אלו כלל לא אישרו את מדיניות הפחתת הפליטות שאובמה צפוי להציג בקופנהגן וישנה סבירות שבשל בעיות פוליטיות כאלו ואחרות, לא תקבל תכניתו המהפכנית של אובמה את אישור הסנאט.