לאחרונה פורסמו שלוש ידיעות מעניינות הנוגעות לאירן. הראשונה היא על קריאת תיגר אירנית כלפי העולם. איראן הודיה כי תפתח עשרה אתרים להעשרת אורניום. גם אם אין הכוונה לפתיחתם של כל עשרת המתקנים, ודאי שאין מדובר במהלך שיתרחש בזמן הקרוב. המשמעות הסמלית והמעשית של ההכרזה ברורה: אירן החליטה להעמיד את העולם במבחן.
בעוד מדינות העולם מידיינות איתה על המתקן הראשון וקוראות לה לסגור מתקן שני שדבר קיומו התגלה בפומבי רק לאחרונה - אירן מצפצפת על המשא ומתן ומעמידה את המדינות הללו, ובראשן ארה"ב, בפני הצורך להחליט מה הלאה; האם העולם ייכנע לקשיות עורפה של אירן ויאפשר לה להפוך למעצמה גרעינית, או שייצא למאבק נגדה. אמנם אין לאירנים צורך בעשרה מתקנים נוספים כדי להגיע לפצצה הראשונה והשנייה, אבל מספר כזה של מתקני העשרה, ואף פחות, יאפשר לאירנים לייצר בעתיד כמויות גדולות ביותר של חומר בקיע ולבנות ארסנל של חימוש גרעיני בקנה מידה שיעשה אותה למסוכנת ביותר. מעבר לכך, עשרה מתקנים נוספים יאפשרו לאירן לעמוד בפני כל פגיעה צבאית עתידית ביכולת הגרעינית שלה.
שתי הידיעות האחרות נעלמו בשולי הדיווחים הכלכליים: האחת היא דיווח על הקמת גוף משותף, שיקל את שיתוף הפעולה בין רוסיה לאירן בתחום הגז, ועל הסכמתן של שתי המדינות לתאם ביניהן את הבחירה של האיש שיעמוד בראש קרטל הגז המייצג את יצואני הגז הגדולים; ההודעה השנייה מקורה בהודו, ולפיה חברה הודית עומדת ליטול חלק בפיתוח שדות גז באירן.
שתי ההודעות הללו ממחישות את הבעייתיות שבפניה ניצבות מדינות העולם לנוכח האתגר האירני. מדינות חשובות ביותר, רוסיה והודו וככל הנראה גם סין, רואות חשיבות עליונה בחיזוק היחסים עם אירן גם בעצם הימים שבהם היא לכאורה אמורה להיות מבודדת. הודו וסין הופכות תלויות יותר ויותר באנרגיה אירנית. הן מעדיפות להתעלם מהסכנה לטווח ארוך - הפיכתה של אירן למעצמה גרעינית - כי דחופה להן יותר השגת האנרגיה בטווח הקצר. גם את ההדלפה על כך שרוסיה ממשיכה בהכנות להפעלת הכור הגרעיני האירני בבושהר יש לראות כחלק מאותו משחק רוסי כפול.
ניסיונות ההידברות נכשלו
במקביל, ההודעה החריפה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית נגד אירן התקבלה בשבוע שעבר על ידי רוב מדינות הארגון, לאחר שברור היה שאירן הפרה את האמנה שעליה היא חתומה, וסירבה לכל פשרה שרקח עבורה ראש הסוכנות במסגרת מאמציו לחלץ את אירן מהלחץ.
הפשרה טמנה בחובה בעיה גדולה משום שהיתה בה הכרה דה פקטו בזכותה של אירן להמשיך ולהעשיר אורניום בשטחה, ובלבד שתמסור לידי מדינות אחרות את הכמות שכבר ייצרה. ראש הסוכנות ניסה להרוויח זמן אפילו במחיר ויתור על עיקרון בסיסי - וגם לכך אירן סירבה.
על רקע הידיעות הכלכליות ברור שסנקציות נוספות לא יביאו לכדי לחץ של ממש על אירן. אם מדינות כמו רוסיה, הודו וסין ימשיכו לעבוד עם האירנים בתחומי האנרגיה ובתחומים נוספים - שום מאמץ לא יצליח. אם המדינות האלה ימשיכו לקשור קשרים עם אירן ולהשקיע בפרויקטים בתחומה, שום סנקציה לא תהיה בעלת תועלת.
הנשיא האמריקני ייאלץ להכיר בכך שניסיונותיו לדבר עם האירנים ובמקביל לגבש את המערכת הבינלאומית נגד אירן - נכשלו. הוא ייאלץ להכיר בכך שאירן ממשיכה לייצר את החומר הבקיע בניגוד לאינטרס של רוב העולם, בעיקר משום שחלק מהמדינות בעולם לא משתפות פעולה בבלימתה. נהפוך הוא - המדינות האלה מעודדות את אירן להמשיך בדרכה. הן מאותתות לה כי אין לה מה לדאוג, שום חזית אחידה לא עומדת לקום נגדה.
אם השיחות עם אירן ייכשלו סופית, וכאשר הסנקציות יתקשו לתפוס תאוצה ותועלתן תתברר כמועטה, אם בכלל יש להן השפעה, תחזור שאלת השימוש באופציה הצבאית לראש רשימת השאלות הקשות. עקב ההצהרות האירניות האחרונות ייאלצו הנשיא האמריקני וראש ממשלת ישראל להתמודד עם שאלות אלה בקרוב.