המפעל המשותף לגדעון סער ולגבי אשכנזי לעודד לא רק את הגיוס לצה"ל אלא לשירות משמעותי-ערכי, יצא אתמול לדרך בנאום שיילמד בעתיד כציון דרך כואב, אם לא ישתנו הערכים העכורים הקונים אחיזה בחברה הישראלית. הרמטכ"ל אמר כי יש בני נוער הסבורים כי מצדה שוחררה במלחמת ששת הימים, וזו ביקורת רכה. שכן בסדרת הרצאות בפני נערים וחיילים מצאתי, כי יש ילידי הארץ שאינם יודעים כי ירושלים חוברה לה יחדיו באותה מלחמת מגן ב-1967.
הרמטכ"ל מוטרד מהחרדיזציה של החברה. הרי דווקא בשורותיהם גואה ההשתמטות מכל חובה לאומית, עד כי סגן השר מטעמם יעקב ליצמן העז לומר כי רוב העם ישרת בצבא והחרדים יטפלו בדמוגרפיה היהודית בטיפוח משפחות מרובות ילדים. אלה הילדים שלאחר מכן לא ישרתו בצה"ל, ואשכנזי חושש כי יצמצמו את מחזורי הגיוס.
יש קורלציה מנוגדת בין מי שמפיק מהררי התרבות והמסורת של היהדות את "ישראל ערבים זה לזה" ואת "ציון הלא תשאלי" ו"ירושלים של זהב", והחובה האקסיומטית לחיות בארץ ישראל לבין מי ש"המיצוי העצמי" מביא אותו לאמנות של אגו או לאלכוהול עד לאובדן החושים או להיעדר כל מחויבות למשפחה ולשבט ולאומה עד כי הירידה לגולה נעשית לו היתר.
הסתערות מילולית
סרבנות השירות בצה"ל אינה רק עבריינות שהחל בה ישעיהו ליבוביץ משמאל והתפשטה עתה לחלק מרבני ישיבות ההסדר מימין, אלא גם כזאת שכל כולה ביטוי לאגואיזם. בלי אידיאולוגיה, בלי כוונות פוליטיות סתם מתוך נהנתנות.
בפי הרמטכ"ל חזות קשה. היא מחייבת הסתערות מילולית על תלמידי התיכון. עליהם לחוש כי ההנהגה מתכוונת למוצא פיה ומתרחקת מנהנתנות מנקרת עיניים. בעבר נהגה הסיסמה "הטובים לטיס."אדם ערכי בעל תפיסת עולם כמעט פציפיסטית כפרופסור לפילוסופיה נתן רוטנשטרייך ניהל בה מאבק עד חורמה. זה היה חלק ממאבקו באבי הביטחוניזם דוד בן-גוריון. הזמן פעל לרוע המזל לטובת רוטנשטרייך.
עתה צריך להוציא את הסיסמאות מעליית הגג ולנערן. לאו דווקא "הטובים לטיס" בלבד אלא "הטובים לצה"ל."נחוץ חינוך לדעת. לאחריות. לחשיבה. למאמץ. למצוינות. כביטוי אחר של אותו ליבוביץ - ש"אם באנו לכאן להקים עוד אלבניה - חבל שבאנו."הדרך ליעד עדיין ארוכה. אשכנזי וסער עשו אתמול צעד ראשון שהוא גם הקל שבכולם.