יש תאריכים חסרי מזל. כולם מעדיפים לשכוח אותם משום שהם מזכירים מחדלים גורליים בחיי עמים' או משום שהם מעמתים בני אדם שנתכערו עם ימים שבהם היו רזים צעירים ויפים.
אחד התאריכים הנידחים הללו הוא 29 בנובמבר. הוא צוין ביום ראשון אבל כמעט בלי להרגיש. מעטים האנשים שעדיין לא מלאו להם 62 שנים שיודעים מה קרה ב-29 בנובמבר 1947. התאריך הדחוי הזה מוכיח את אמיתות ההנחה הפרוידיאנית כי המודחק אחראי למציאות יותר מהמודע. כדאי וראוי הן לישראלים הן לפלסטינים ציין את התאריך הזה, אף על פי שאף עיתון בארץ לא הקדיש לו השבוע את עמודו הראשון או האחרון-אחרון.
כ"ט בנובמבר - אם צריך להזכיר - הוא היום שבו התקבלה בעצרת האו"ם החלטת החלוקה לפתרון הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל על ידי חלוקת הארץ והקמת שתי מדינות לשני עמים. מפת החלוקה חילקה את הארץ לשש גזרות ששלוש מהן הוקצו למדינה העברית ושלוש למדינה הערבית כאשר הרצף בין הגזרות עבר דרך נקודות חיבור צרות ביותר.
היישוב היהודי קיבל את ההחלטה בשמחה שהתבטאה בריקודים בחוצות הערים העבריות בעוד הערבים תושבי הארץ דחו את חלוקת הארץ ופתחו למחרת היום בהתקפה, שממנה החלה מלחמת השחרור היום הפלשתינים מכנים אותה בשם ה"נכבה".
לו רק היינו זוכרים
ברור למה הפלסטינים אינם מציינים את 29 בנובמבר כיום הנכבה: אילו עשו זאת היו מכירים בכך שהם המיטו על עצמם את האסון ההיסטורי המתגלגל על ראשם. זהו יום מר ונמהר מבחינתם שכן הם דחו את ההצעה הטובה ביותר שניתנה להם. החלטת החלוקה מסרה בידי הפלשתינים את חלקו הגדול של הגליל כולל עכו ונצרת; את כל חבלי שומרון ויהודה מג'נין עד באר שבע כולל לוד ורמלה; ואת רצועת עזה כולל אשדוד ואשקלון וכן את חולות רפיח.
אילו היו הפלסטינים מציינים את כ"ט בנובמבר ועורכים סיכום של מה שאיבדו מאז בהשוואה למה שהחלטת החלוקה הגישה להם על מגש של כסף - הם היו תולים את קולר הנכבה בהנהגה הכושלת והנפשעת שלהם שהוליכה אותם אל עברי פי תהום. כי יש לזכור שהיישוב העברי קיבל את הצעת החלוקה ללא עוררין ולא התכוון לצאת להתקפה על המדינה הערבית שהיתה אמורה לקום לצד המדינה העברית. אבל עמים אוהבים להטיל את האשמה לאסונותיהם על אויביהם ולא על מנהיגיהם.
אשר לנו העובדה שהיישוב קיבל את תוכנית החלוקה בפרץ של שמחה עלולה לעורר את התהייה על טעם החמיצות שבה מקבל היום הימין את האפשרות של חלוקת הארץ לפי מתווה יותר נדיב מבחינתנו. זהו מחיר כדאי לשלום. דיון עמוק בכ"ט בנובמבר עשוי להזכיר לכל המתלהמים כי היישוב העברי לא ראה בגבולות החלוקה את "גבולות אושוויץ" ואילו נמצא אז מישהו שהיה מעז להשתמש בביטוי האומלל הזה היו מתייחסים אליו כאל חולה רוח. דומה שברוחו ובנפשו היה היישוב העברי דאז הרבה יותר בריא ובוטח בעצמו מאשר ישראל של 2009 מדינה שכל מיני רואי שחורות מהלכים עליה אימים כשהם מתארים את החזרה לקו הירוק כמתכון לשואה.