פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שיתוף פעולה עם ארה"ב

      כפי שכנראה הוסכם מראש, דוברי ארצות הברית וישראל הדגישו כי ההחלטה הישראלית על השהיית הבנייה ביהודה ושומרון הייתה צעד חד-צדדי, וזאת כדי לחסוך מוושינגטון את הצורך להתייחס לשאלה אם הדבר נעשה בהסכמתה או לא. הבנות מוקדמות בנדון אולי היו, אך חשיבותן של ההתבטאויות הרשמיות בשבח החלטת הממשלה - התבטאויות שיצאו מוושינגטון - היא בכך שהן מעניקות גושפנקה למצב. ישראל הציעה עיכוב בנייה לחצי שנה, האמריקאים דרשו שנה והפשרה היא עשרה חודשים.

      בין שמאמינים כי חידוש המשא ומתן המדיני עם אבו מאזן וחבורתו יביא לשלום ובין שלא (למען הגילוי הנאות כותב שורות אלה נמנה עם הספקנים), על ישראל אכן היה לקבל החלטה שתאפשר לממשל האמריקאי לנסות להתניע את התהליך מחדש. זאת בלי שישראל תואשם על ידיו כאחראית לכישלונו אם הניסיון יעלה חרס. אמנם אין ביטחון שישראל לא תואשם ממילא על ידי גורמים בינלאומיים שונים כמזיקה לשלו, אולם כשהפלסטינים ממשיכים להעמיד תנאים קיצוניים ובלתי מתפשרים - אין לישראל עניין להיתפס, לפחות בעיני וושינגטון, כגורם המחבל במאמציה לחידוש התהליך.

      בעקבות ההודעה האמריקאית, "חובת ההוכחה" היא על הפלסטינים. לפחות כרגע. האינטרס הישראלי הבסיסי מחייב למנוע מצב שבו בהיעדר תהליך מדיני שישראל שותפה לו תניח ארצות הברית על השולחן הצעות חדשות משלה. מצב זה עלול להיות שלילי אף יותר מ"מתווה קלינטון" הזכור שלא לטוב.

      קהל המטרה יושב בוושינגטון

      מגמתו המוצהרת של הממשל האמריקאי היא להגיע להסדר קבע בתוך זמן קצוב. בינתיים הוא כנראה יתרכז בניסיון להשיק שיחות בדרגים נמוכים יחסית בין הצדדים תוך מעורבות "מסייעת" שלו עצמו. קשה להניח שמטרה זו, כלומר, השגת הסדר קבע, תושג בעתיד הנראה לעין. הרי אין אפשרות מעשית לגשר בין עמדות ישראל לבין אלו של הערבים לגבי "נושאי הליבה", כלומר, פליטים, ירושלים והגבולות.

      הראיה לכך היא שהפלסטינים דחו על הסף אפילו את ההצעות מרחיקות הלכת של ממשלת אולמרט בנדון. למעשה, המתינות המפורסמת של "הגורמים המתונים" בקרב הפלסטינים היא בעירבון מוגבל ואיננה כוללת אפילו הכרה בזכותו של העם היהודי למדינה משלו. ברם, ישראל איננה רוצה ואיננה צריכה לעמוד בדרכה של אמריקה כשזו טוענת שאולי כן ניתן להגיע לתוצאות חיוביות. אמנם ניסיוננו לאורך השנים והכרתנו את שכנינו מתירים לנו לפקפק בסיכוי האמיתי שהמדינה הפלסטינית שתקום אם תקום אכן תהיה אותה "מדינה דמוקרטית שתחיה בשלום לצידה של ישראל". אך דווקא בשל כך צריך להדגיש את זמניותה ומוגבלותה של ההשהייה שהממשלה החליטה עליה, שכן ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן תהיה מרכיב חיוני בביטחונה של ישראל גם בעתיד.

      ואולם, קהל המטרה שלנו כרגע הוא לא ברמאללה אלא בוושינגטון. כדאי גם לזכור שארצות הברית תחת אובמה וישראל תחת נתניהו מקיימות שיתוף פעולה חסר תקדים בענייני ביטחון. כשמחוגי השעון של האיום האירני זזים במהירות קדימה, כל מי שמבקר את החלטתו האחרונה של ראש הממשלה וכל מי שמותח ביקורת חריפה, לעיתים חריפה מדי, על הממשל האמריקאי - צריכים להביא בחשבון גם את העובדה הזאת.