מדוע חייו של ישראלי שבוי אחד שווים כל כך הרבה בעיני מנהיגי ישראל, עד שהם מוכנים לוותר על כל ההיגיון והמוסר בכדי לשחררו? מדוע חייו של ישראלי שבוי אחר נראים בעיניהם בלתי שווים? מדוע חייו של שבוי ישראלי אחד הופכים לנושא בעל חשיבות לאומית גדולה כל כך, עד שהם מוכנים לסכן את ביטחונם ושלומם של כל אזרחי ישראל? מדוע חייו של השבוי השני, הנמצא שנים בשבי, הם כה חסרי חשיבות עד שהמשא ומתן לשחרורו מעולם לא התקיים?
האם אנחנו, העם בישראל, כל כך חדלי אישים, חסרי רצון, כישרון, דמיון ואמונה באלוהים, עד שאנחנו מוכנים להאמין שהדרך היחידה להבטיח את שחרור של השבוי היא במחיר כה מופרז? האם אנו באמת מאמינים ששחרור גורף של מחבלים ורוצחים הוא מחיר הגיוני? האם אנחנו, העם בישראל, כל כך חסרי חזון עד שאיננו מבינים כי קבירתו בחיים של שבוי אחד, בזמן שאנו מתפללים לשלומו של השני, מרחיק את התקווה, מבייש ומביא קלון על כולנו?
מעמידים את חיינו בסכנה
האם אנחנו, העם בישראל, כל כך שטופי מוח על ידי הפוליטיקאים עד שאיננו רואים שבשני המקרים מדובר רק בתועלתנות של ממשלה נטולת מוסר? זוהי לא הדרך לקיים מצוות פדיון שבויים. כל עוד מנהיגי ישראל יפגינו רצון לנצל לטובתם האישית שחרור של שבוי אחד, כיוון שזה מתאים להם מבחינה פוליטית, בזמן שהם מתעלמים מהשבוי השני, לא יהיה לנו כבוד לאומי ולא כבוד עצמי. ישנה כאן רק שרידות פוליטית ואופורטוניזם לשימור עצמי.
מי שמוכן לעצום את עיניו אל מול האמת, ללכת בעקבות "מנהיגי" ישראל ולתמוך בצעד הבלתי מוסרי הזה לשחרור כוחות הרשע על ידי מתן אפשרות למתכנני של רצח המוני לצאת מהכלא בישראל - מעמיד את חייו וחיי אהוביו בסכנה. מי שלא יצא נגד המדיניות הישראלית הבלתי מוסרית של הצלה סלקטיבית בה נגזר דינו של שבוי אחד בעוד שהשני ניצל על ידי העמדת חיי תושבי ישראל בסכנה חייב לדעת שהוא שותף מלא בצעד הנפשע הזה.
ברור לכל שהזרם המרכזי של התקשורת הישראלית מסכל כל אפשרות לדיון הגיוני בנושא הזה, רק מסיבות אישיות, ומעניק את תמיכתו למעשה הפחדני של הממשלה, שנוטשת את אחד מהשבויים.
למרות זאת, המצפון המוסרי שלנו לא מאפשר לנו להישאר שקטים. אם דברנו לא יישמעו היום, לו יהי. יגיע היום בו הם יישמעו. אנו מקווים שעד שזה יקרה, זה לא יהיה מאוחר מדי.
* הדעה פורסמה במקור באתר ה- Jpost.com, אתר הג'רוזלם פוסט