פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לפחד אין רגליים

      אבל לת"נ יש, ולא תאמינו לאן הן הובילו אותה. ביקור בסניף של רשת רולדין באלנבי השאיר לה טעם מופתע בפה

      באופן כללי יש שתי אפשרויות בחיים: לפחד או להתמודד. לכן העולם מתחלק לשני טיפוסים: אלו שאוכלים את החיים, ואלו שאוכלים בתקווה שהחיים כבר יעברו. אנשים מן הסוג השני, וזה נאמר מניסיון כמובן, יכולים לנסות ולהילחם, ולפעמים זה בסדר להרים ידיים ולהיכנע, אבל מדי פעם אפשר גם לנצל את הרעב הפיזי החזק על מנת להילחם בפחדים עצמם.

      אז באותו יום, חוששת ומלאת דעות קדומות, נכנסתי פנימה. לא ציפיתי לכלום מלבד פחמימות שירגיעו קצת, ובטח שלא ציפיתי למה שגיליתי שם. למען האמת, רציתי לשנוא אותם. יש לי בטן מלאה, מילולית, נגדם. רציתי להקיא את כל הרפש, להיות שלילית ומרירה כמו שאני יכולה, ובאיזשהו מקום איום ונורא בתוכי, חיכיתי לנפילה. בהתחלה זה היה נראה קל מדי: המחזה הראשון שנגלה מול עיני היה אותם שולחנות באלנבי שעליהם סועדים אנשים את לבם אל מול פיח האוטובוסים והומלסים מורעבים. גם ההמשך נראה פשוט, שכן המחזה השני שנגלה לעיני היה אותו דלפק ארוך ללא שום אופי, הגדוש בבורקסים וברוגלעך. אך אחרי שחציתי את כל אלו ועליתי כמה מדרגות, הגעתי לארץ הפלאות.

      בארץ הפלאות הקסומה היה חלל גדול ומרווח בעיצוב בניחוח שנות ה-20, עם מנורות גדולות, ספות נוחות וכיסאות עץ מהודרים. את האווירה השלימה מוזיקה שלכאורה לא משתלבת, אבל תמיד עושה לי טוב (ביונסה צועקת עליו שיפסיק לשחק משחקים ושיגיד כבר את שמה ובויז טו מן, לעומתה, בוכים שהגיעו לסוף הדרך). ובין כל אלו ריחפו שתי מלצריות מתוקות, שלא פחדו להתבדח, או להרפות כשצריך. מבטים ימינה ושמאלה חשפו תגלית מפתיעה נוספת: המקום אוכלס באופן לא מאיים על ידי אנשים כמוני, כאלו שמחפשים קצת שקט.

      החיים מזמנים לנו הרבה הפתעות; החזאי אמר שירד גשם אבל השמש החליטה בכל זאת להפציע; וממש באמצע אלנבי מסתתר לו עולם רגוע וקסום. ומכל המקומות בעולם, מדובר דווקא בסניף של רולדין.
      ארוחות בוקר כבר לא היו אז נאלצתי ללכת על העסקית: דיל לא אטרקטיבי במיוחד, המציע במחיר המנה העיקרית גם שתייה קרה או חמה. מתוך האפשרויות בחרתי בקיש בטטה עם אגוזים (39 שקל), שהיה נהדר. רק הסלט שהתלווה אליו, ובו כמה ירקות חתוכים בפראות ורוטב תעשייתי, הזכיר לי איפה אני נמצאת. אותו הדבר אפשר לומר גם על ההפוך (12 שקל), שהיה אנמי וחם מדי, אבל גם הוא נשכח בעזרת תענוג מתוק (26 שקל), המורכב משכבות של גרנולה, בראוני, שמנת ושוקולד לבן. כשמו כן הוא - מתוק, אפילו קצת מדי, אבל בהחלט תענוג.

      בראיון שראיתי לאחרונה עם כריסטינה אגילרה (נפלאות ערוץ !E), היא סיפרה שהיא שואבת את השראתה מהטוב שיש לה בחיים. הרעיון המהפכני הזה תפס אותי שם, באמצע רולדין. הייתי יכולה לחזור הביתה, לכתוב על הרשת הדורסנית ועל המיקום הנוראי, להמשיך להלאות אתכם בבדידות הכואבת ובחורף שתופס אותי בדיוק בזמן הלא נכון, וכנראה גם הייתי צודקת בכל אלה. אבל את ההשראה שלי בחרתי לשאוב הפעם דווקא מאותו רגע קטן שבו הרמתי את הראש מהקיש, הבטתי בחלון עם הסורגים הלבנים והשקפתי על גינה פנימית ופראית של בניין, שחזיתו, למרבה הפלא, פונה לאלנבי. וחייכתי. כמה יופי יש בחיים כשמצליחים לאכול אותם ואיתם.

      בית הקפה רולדין סניף אלנבי (עכבר העיר , אביעד הרמן)
      הפתעה גמורה. רולדין סניף אלנבי

      בקטנה

      סקס אפיל: ברגע שעולים במדרגות הבודדות, מגלים שיש ובשפע
      אנשים: בודדים שיודעים את הסוד ושומרים אותו לעצמם
      עיצוב: נוח ורומנטי
      שירות: מלצריות נטולות פוזה
      הפוך קטן: 12 שקל
      ליד ההפוך: כל הפחמימות המוכרות לאנושות
      טיפ: לנצל את העובדה שהיסטריית חנוכה עוד לא הגיעה ולהצטייד בסופגניות (במיוחד השוקולד בננה)
      גישה לנכים: כניסה - יש שירותים - אין
      שורה תחתונה: לא לפחד
      רולדין. אלנבי 45. טל' 5256868. פתוח: א'-ה' 07:00-21:00 ו07:00 עד שעה לפני כניסת השבת