פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הסיפור העצוב* של בני בגין

      מיכאל קליינר חושב שאם אחד מאחרוני המוהיקנים של הציונות המדינית תומך בהקפאת הבניה ביו"ש, ניתן להניח שגם הוא הפך להיות פוליטיקאי כאחד האדם

      אין בי טיפת כעס על נתניהו. זה היה ברור שהוא ייכנע ללחצו של אובמה ויקפיא את הבניה ביו"ש. זה היה ברור שהוא יתכסה באיצטלה של "צעד טקטי חכם כדי להמנע מעימות ישיר עם ידידותינו" על מנת להצדיק את רפיסותו ולהשיג תמיכה מבני בגין וליברמן.

      כבר כשהתקבלו תוצאות הבחירות הפנימיות בליכוד, כשנתניהו - בהתערבות בוטה - עשה כל שלאל ידו כדי לדחוק את משה פייגלין אל מחוץ לכנסת, היה ברור שהוא לא השתנה. הערבים אותם ערבים, הים אותו ים והביבי אותו הביבי. הוא מהווה סמל של ממש למושג "אמת בפרסום": אתה מקבל בדיוק את מה שמבטיחים לך שלא תקבל, ואתה יודע שתקבל בדיוק את ההיפך ממה שמבטיחים לך. כל מי שבחר בנתניהו מתוך מחשבה שאחרי ההתנתקות הוא למד לקח, יכול לזמזם לעצמו את הסלוגן: "נתניהו – זה מגיע לי".

      בני בגין זה כבר סיפור אחר. אי אפשר להסביר את תמיכתו בהקפאת הבניה ביו"ש בכך שהוא קונה את סיפורי נתניהו. זה עלבון לאינטליגנציה שלו ושלנו. אמנם שניהם לא אכלו משהו ביחד ולא שתו משהו ביחד, אבל אי אפשר לומר שהם אינם מכירים זה את זה היטב. לכן, תמיכתו הבלתי נתפסת באקט שהוא אמור להתנגד לו בכל נימי נפשו, מולידה בהכרח תהיות מרחיקות לכת. האמנם אנו חוזים בסדק הראשון בחומה האידיאולוגית הבצורה מבית בנימין זאב? או שמא נופתע לגלות שתחת מסדרונות המכון הגיאולוגי מסתתרת רעידת אדמה קטנה בשל חקירת מבקר המדינה, או מרחפת עננה מנהלתית כלשהי. מה יקרה אם נגלה שלבני בגין חשוב היושר האישי יותר מהאינטגריטי הפוליטי, שאפילו אבק איום על דימויו הסרגלי, הוא מבחינתו מניע של ממש להתיישר לפי הקו הפוליטי המבטיח חסינות אתרוגית. שיהיה ברור, קשה לי להאמין שבני בגין מעורב במשהו לא תקין. אבל קשה לא פחות להאמין שבני בגין הצביע בעד הקפאת ההתיישבות ביו"ש.

      כבר לא "ימין אמין"

      עמדתו התמוהה של בגין מעלה גם חששות ריאליים יותר. זו בדיוק הנקודה שבה מתעוררת אצל רבים המחשבה שיש דברים הנסתרים מעינינו ומצדיקים את צעדו של בגין. אם בני בגין, מאחרוני המוהיקנים של הציונות המדינית, תמך בהקפאת ההתנחלויות – חולף בהם הרהור - סימן שאין ברירה. אם בני בגין מסביר את נתניהו לציבור הימני במקום להוקיע אותו בנאום חוצב להבות - סימן שישראל זקוקה לשקט אמריקאי תעשייתי לצרכים אסטרטגיים חשובים יותר אפילו מהבניה ביו"ש. בקרב המלמדים זכות והסניגורים האוטומטיים יהיה כבר מי שייתן לציבור תחושה שממשלת ישראל עושה פוזה ביו"ש על מנת לאפשר מתקפה אווירית על הכור האיראני. זה תמיד היה כך. גם כשאריק שרון הוביל את ההתנתקות היו הדעות חלוקות בין אלה שהאשימו אותו בבגידה אידיאולוגית שמטרתה להציל את בנו מעונש מאסר, לבין אלו שסינגרו ואיתרגו וטפטפו לציבור שאם שרון מוותר על חלקי מולדת - סימן שבאמת אין ברירה.

      אי אפשר לטעון שבני בגין ושרון קורצו מאותו חומר - לא פוליטית, לא אידיאולוגית ולא אישית. אבל, זה עדיין לא משנה את העיקרון הפשוט והברור שאסור לממשלה יהודית לסחור בבנייה ביהודה ושומרון לטובת קידום עניינים אחרים או מניעת עימות עם "ידידותינו". הפיכת הבנייה ביהודה ושומרון לקלף מיקוח, משמעותה הפיכת יהודה ושומרון לקלף מיקוח. אי אפשר לפרש זאת אחרת. עצם ההחלטה שלא לבנות בשטחי מולדת בגלל לחץ חיצוני, מעניקה למדינות אחרות סוג של ריבונות בארצנו. מחר בבוקר הן תעלינה דרישות לא לגיטימיות אחרות. למה מחר בבוקר? הן עושות זאת כבר עכשיו - בשיטת הסלאמי. מרגע שהושגה הקפאת הבנייה ביו"ש, הצעד הבא הוא מיקוד הלחץ הבינלאומי על הפסקת הבנייה בגילה שבירושלים, ומי יודע לאן זה ימשיך משם. כל אלו טיעונים שבני בגין היה יודע להשמיע מתוך שינה.

      לכן, לא פחות מחומרת ההחלטה על עצם הקפאת הבנייה, חמורה תמיכתו של הסמן הימני, בני בגין, בהחלטה. רק לפני ארבעה ימים התייצב בגין באולפני "פגוש את העיתונות", והודיע כי ממשלת ישראל אינה דנה כלל בהקפאת הבנייה ביו"ש, ולכן אין צורך שישיב לשאלה היפותטית לגבי עמדתו בנושא זה, אם יובא להצבעה בממשלה. הוא נשאל בתוכנית מהו סדר יומו המצדיק ישיבה בממשלה מנופחת כשר בלי תיק, והוא השיב כי הוא מתחיל את יומו במבט אל המראה ממנה משתקפת לו בבואה של אדם מבוגר ולא מגולח, ואחר כך הוא יוצא אל שגרת יומו על מנת "להביא תועלת", בהשתתפות פעילה ומלומדת בדיונים חורצי מדיניות וגורל. היום התוודענו לבני בגין חדש. אדם מבוגר ומגולח, שכנראה אין לו בעיה להסתכל אל עצמו במראה למרות שהוא איבד את מחלפות שמשון והפך להיות פוליטיקאי כאחד האדם, עם סדק באידיאולוגיה של הציונות המדינית ובקיע בחומת האינטגריטי המפורסמת. עברנו מבגין ימין אמין לבגין התברגן.

      *על שם הספר "סיפור עצוב" שכתב בני בגין על הסכמי אוסלו.