גם הפעם, עם השלמת עסקת שליט, יחזור הריטואל הקבוע. העסקה לא תצא אל הפועל עד אשר בג"ץ לא יאמר את דברו. "ושוב אמרנו, הואיל וכל אימת שהממשלה עומדת לשחרר אסירים פלסטינים מכלאם, באים עותרים לבית-המשפט וטוענים נגד החלטת השחרור. העתירות עד-כה נדחו כולן" - במילים אלה ממש פתח השופט חשין את פסק דינו, לפני כעשר שנים, שבמסגרתו נדחתה עתירה בעניין שחרור אסירים.
כל החלטה על שחרור אסירים על ידי הממשלה, בין במסגרת עסקאות ובין מסיבות אחרות, מלווה בדרך כלל בעתירות לבג"ץ המבקשות למנוע את השחרור. עם החלטת הממשלה פונים העותרים ומבקשים כי בג"ץ ימנע את השחרור. בכל העתירות נשמעות טענות דומות, ביניהן שהעסקה אינה הגיונית ואינה סבירה בשל הסיכון והחשש שהמשוחררים יחזרו ויבצעו מעשי טרור.
בית המשפט העליון דוחה, וחוזר ודוחה, את אותן הטענות. פסקי הדין הרבים שנכתבו בהקשר זה מלמדים על כך שבית המשפט מתייחס להחלטת ממשלה לשחרר אסירים כאל החלטה מדינית ואשר לגביה יש לממשלה שיקול דעת רחב. השיקולים להחלטת הממשלה "אינם משדה המשפט" - כפי שכתבה השופטת ארבל באחד המקרים.
בג"ץ משמש כתובת לקורבנות הטרור
המסר של בית המשפט היה עד כה כי זה עניין שבסמכותה של הממשלה. היא השוקלת את מכלול השיקולים הרלוונטיים. היא הנושאת באחריות להחלטה ולתוצאותיה. כל העתירות בענייני עסקאות לחילופי שבויים ולשחרור אסירים נדחו על ידי בג"ץ, ולמרות זאת, הניסיונות להביא להתערבותו לא פסקו.
מדוע, אם כן, נמשך זרם העתירות לבג"ץ, אם הניסיון מלמד כי העתירות בסופו של דבר נדחות ובית המשפט לא מתערב? נדמה שבג"ץ משמש לאורך שנים "במה" למחאתם של בני משפחות נפגעי הטרור, הוא הזירה הציבורית שבה יכולים בני המשפחות להעלות את טענותיהם. השופטים לא דוחים את העתירות על-הסף, אלא שומעים את הטיעונים לגופו של עניין. פסקי הדין כוללים לעיתים אף דברי הזדהות עם העותרים.
כך למשל, בפסק הדין שדן בעסקה שהביאה להחזרתם של גופות חיילי צה"ל עדי אביטן, בני אברהם ועומר סואעד ולשחרורו של אלחנן טננבאום, כותב השופט לוי: "אסונם וכאבם של בני משפחות נפגעי הטרור גדול הוא. העותרים זכאים שקריאתם ומחאתם תשמע. עותרים אלה, אשר הטרור פגע בהם בכל עוצמתו, והנושאים בליבם את ייסורי השכול, מבקשים, לעיתים בזעקה, לעיתים בקול תחינה, להתריע מפני שחרורם של מחבלים נוספים מכלאם". מסתבר כי בג"ץ משמש כתובת לקורבנות הטרור ועוד זירה לדיון הציבורי בעסקה שהתגבשה, למרות שהתוצאה של העתירה ידועה מראש.
הכותבת היא מומחית למשפט חוקתי ופרלמנטארי מבית הספר למשפטים, המסלול האקדמי המכללה למינהל.