ג'ון הווארד והפליטים

"האוסטרלים תמיד ישתמשו בסטטיסטיקה למטרתם. נתון סטטיסטי אחד הראה כי בסביבות 40 אחוז מהנהגים שהיו מעורבים בתאונות דרכים שתו קודם לכן. כיוון ששאר 60 אחוז מהנהגים לא לגמו טיפה, אך עדיין היו מעורבים בתאונות, המסקנה היא שבטוח יותר לשתות ולנהוג". (קן האנט, "המדריך לשונא הזרים - האוסטרלים")

מ"המדריך לשונא הזרים - האוסטרלים" של קן האנט אפשר להבין שרק שני דברים יכריחו את אנשי העם הנינוח ביותר בתבל להטריח את עצמם לקלפיות: קנסות כספיים ומחירי הבירה. את התנאי הראשון סיפקו כבר ב-1924 המחוקקים האוסטרלים, כשקבעו קנסות למשתמטים. את התנאי השני סיפק ראש הממשלה, ג'ון הווארד, בחודש אפריל, כשהתחייב שלא להעלות את מחירי הבירה ביותר מ-1.9 אחוז. שניהם יחד - החשש להיקנס ב-50 דולר אוסטרלי (כ-25 דולר אמריקאי) וזרימת האלכוהול – סייעו להווארד להותיר את הפרשנים הפוליטיים פעורי פה ולקבוע שיא: כהונה שלישית של ראש ממשלה מהמפלגה הליברלית בתפקיד.

אך כדי להסביר "תחיה פוליטית מדהימה", כהגדרת הפרשנים באוסטרליה, כמו זו שחווה ב-2001 ראש הממשלה, צריך הרבה יותר מבירות או קנסות. בחודשים הראשונים של השנה תואר הווארד מבחינה פוליטית כ"סוס מת". משמאל נגס בו יו"ר האופוזיציה ומנהיג מפלגת הלייבור, קים ביזלי. מימין - התנועה הלאומנית "אומה אחת". הווארד, בחושים שרכש ב-27 שנותיו בפוליטיקה האוסטרלית, יצא מלחמה.

נתוני הפתיחה היו קשים: הימין הקיצוני האשים אותו במדיניות הגירה ליברלית מדי שמגדילה את אוכלוסיית אוסטרליה בעשרת אלפים פליטים מדי שנה; פעילי זכויות האדם הזכירו לו שחוקת המדינה שבראשה הוא עומד היא היחידה בעולם המתירה אפליה גזעית (כלפי המיעוט האבוריג'יני); שוחרי איכות הסביבה תקפו את התייצבות אוסטרליה לצד ארה"ב בעניין אמנת קיוטו לצמצום פליטת גזים רעילים; והרפובליקנים שבו וטענו נגדו שהיה מעורב בזיוף תוצאות משאל העם ב-1999 על התנתקות מהכתר הבריטי, שהשאירו 20 מיליון אוסטרלים תחת הכתר הבריטי.

אבל אז, ב-27 באוגוסט, התקרבה לאוסטרליה ספינת המשא הנורבגית "טמפה", כשעל סיפונה לפחות 433 פליטים – רובם אפגנים - המבקשים מקלט מדיני. הווארד, שגדל באוסטרליה של "המבצר הלבן" העורכת למהגרים אליה במוצהר סלקציה לפי מוצא אתני, נשבע בפומבי כי הפליטים לא יניחו את כף רגלם על אדמת אוסטרליה, גם אם יצטרך להפעיל כוח. סקרים שפורסמו הורו כי רוב מכריע של האוסטרלים אהב את זה.

העולם, מהאו"ם וארה"ב ועד שלטון הטאליבן, הזדעזע לנוכח הפרת זכויות האדם של הפליטים, המבקשים מקלט מדיני ונתקלים בפעם הראשונה בסירוב אוסטרלי. אך האוסטרלים, שקלטו כאלף מהגרים בשבועיים שקדמו להגעת הספינה הנורבגית וראו עשרות ספינות נוספות מתקרבות לחופיהם, החליטו להפסיק את החגיגה.

"אוסטרליה היא מדינה הגונה, נדיבה, רחומה והומניטרית", הסביר הווארד את עמדתו, "אך יש לנו גם הזכות להחליט מי ייכנס אליה". הווארד טען כמובן כי לא עשה זאת למען הבחירות, אבל יועציו הפוליטים הבינו: נושא הפליטים יהיה הטיקט שלו בקמפיין 2001.

הפיגועים בניו יורק ובוושינגטון וגל הפטריוטיזם בעקבותיהם זימנו להווארד הזדמנות נוספת. כשראש הממשלה האוסטרלי נתבקש על ידי נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, לסייע במערכה באפגניסטן, הוא מיהר להכריז כי ישגר 1,550 חיילים להילחם לצד צבא ארה"ב. גם בתחום הכלכלי והחברתי לא נשקפה להאוורד בעיה: בניגוד למגמה העולמית, נשמרה באוסטרליה רמה סבירה של צמיחה וגם נרשמה ירידה באבטלה.

ב-10 בנובמבר נקראו 12.6 מיליון אוסטרלים בעלי זכות בחירה לקלפיות. כשראש הממשלה הווארד יצא מהקלפי הוא הודה באוזני כתבים: "זו היתה מערכת הבחירות הקשה ביותר שעברתי, אני חש שאני הולך על חבל דק". כמה שעות מאוחר יותר, בנאום הניצחון בסידני, אמר לקהל תומכיו: "איני יכול להביע בפניכם את תחושת הכבוד והזכות אותה אני חש, על שבחרתם בי פעם נוספת להיות ראש הממשלה של המדינה הגדולה ביותר בעולם".

על אף שחלפו פחות מחודשיים מאז הניצחון, לראש הממשלה האוסטרלי לא נותר עוד זמן רב בתפקיד. הוא התחייב לפרוש מהתפקיד כשימלאו לו 64 שנים, בעוד כשנה וחצי. עד אז, הווארד צריך רק לוודא שאוסטרליה תמשיך להיות שקטה, ושתושביה יוסיפו להשתעמם מפוליטיקה. במציאות הבינלאומית שנוצרה מאז ה-11 בספטמבר, זו לא משימה פשוטה. מצד שני, האיש, שהצליח לנצח את הסטטיסטיקה והסקרים בכמה חודשים, בהחלט יכול לעמוד בה.