לבוש תמידי

מאת: תמי אלגואטי, מחברת "קופידון איכה?"

התפאורה הייתה מושלמת: ים, שמש והמון, המון בחורים. כן. כך נראתה חופשתי ב- 'CLUB MED', או לפחות התפאורה שליוותה את אותה חופשה. התמונה הזאת אומנם מצטיירת כאופטימית מדי, אך כשמתבוננים בה היטב, אפשר גם לראות הרבה בנות חטובות בבגדי-ים. אני, מאינטרסים ברורים, החלטתי למחוק אותן מהתמונה.
עד כאן זה היה התיאור הרצוי של חופשתי. בפועל, באמת היו הרבה בחורים חתיכים אבל לרובם הכמעט מוחלט, נצמדו גם בנות-זוג שאין להן הרבה על מה להתלונן. אליי התלוותה חברה טובה.
מה לעשות, יש רגעים שבהם את לומדת להעריך את החברות שרכשת, שבלעדיהן בכלל היית מרגישה היצור הכי דחוי בעולם.

היום הראשון של החופשה עבר בהחלפת מבטים בוחנים בין כל הנופשים. אני, שלא אוהבת לבזבז זמן במבטי סרק, מצאתי את עצמי די מהר מפטפטת עם שני בחורים כשאחד מהם הצהיר במהלך השיחה בביטחון מלא, שעד היום אף בחורה לא ניצחה אותו במשחק שש-בש. הבחור, ערן שמו, היה בטוח שההצהרה הזאת כנראה אמורה להרשים אותי, אבל הוא לא קלע לטיפוס הנכון ותוך שניות בודדות השגתי לנו לוח שש-בש. לקח לי דקות ספורות לגרום לו לחוות בפעם הראשונה את חוויית ההפסד לבחורה. ערן לקח את הכישלון כל-כך קשה. התוצאה נראתה לו בלתי אפשרית ובעלת סיכויים קלושים לחזור על עצמה בשנית. הוא בכלל היה המום שאני יודעת להזיז את הכלים בלי לחשב עם האצבעות.

כך מצאתי את עצמי מגינה על כבוד בנות מיני במהלך רוב חופשתי ויש לציין, שבהצלחה מרשימה.
במהלך המשחקים, ערן ואני גלשנו לשיחות על נושאים שונים (כמובן, רק לאחר שהצליח להשתחרר מהתדהמה) והופתעתי לגלות שהוא לא ממש בעל דעות מהסוג שמרתיח אנשים כמוני, אלא יותר מפריח הערות כחלק מניסיון להצחיק. לקח לו זמן, אבל בסוף הוא הבין שיש נושאים אחרים שיותר קל להצחיק אותי מהם.

באחד הערבים, לאחר שסיימתי משחק ב'מרס', התיישבנו ליד הבריכה. אני, ששתיתי כמה כוסות יין באותו ערב, הפצרתי בו שנקפוץ למים, פעולה ספונטנית שאינה מאפיינת אותי בימים רגילים של פכחות. ערן התלבט קלות אבל אני עזרתי לו להחליט על-ידי דחיפה קלה, שהכניסה אותו למים עם כל הבגדים. הוא לא נשאר חייב והחל לנסות להפשיט אותי, פעולה שלא נתקלה בהתנגדות רבה מצ?די. לא נשארתי דוממת ובלי לחשוב פעמיים (דבר שאני מצטערת עליו עד היום), משכתי את חולצתו כלפי מעלה ואז...
קשה לי לתאר את המחזה המזעזע שנגלה לעיניי. אין דבר שפחדתי ממנו יותר והוא עדיין חוזר אליי בסיוטיי הנוראים ביותר -- גבר עם שערות בגב.
יהיו כאלה שיגידו שאני מגזימה אבל קשה לי לתאר את אותו מחזה, שבו מרוב תשוקתי לראות את ערן במערומיו נגלה לעיניי 'סוודר טבעי', שהעיד על כך שלעולם לא אוכל לראותו עירום לגמרי. למה, אני שואלת את עצמי, למה אנחנו הנשים נאלצות להוריד שערות מאיברים שונים בגופינו בתדירות גבוהה והם לא יכולים לדאוג שהש?יעור לא יחרוג מגבולותיו הסבירים. אני בהחלט לא אתקטנן לגבי פלומת שיער במקומות המקובלים, אבל בגב?
לקח לערן כמה שניות להבין, שעפעפיי הפסיקו לפעול ושרצוי להזכיר לי שהנשימה חיונית לתפקודי התקין. לא ממש ידעתי מה לעשות באותם רגעים ואיך לצאת מהלם ההפתעה. לבסוף, פלטתי שכנראה שתיתי יותר מדי ולכן תקפה אותי פתאום סחרחורת (לפחות החצי השני היה נכון...).
הוא ליווה אותי לחדר כשהוא ולבושו העליון גלויים לעיניהם של העוברים ושבים, (היה חשוך, אז התנחמתי בעובדה שאולי זה נבלע ברקע השחור). לפני שנכנסתי הוא נשק לי והבטיח לחכות לי למחרת ליד הבריכה.
למחרת, הקדשתי את כל כולי לאירובי. הנחתי שכמו כל הבנים, הוא לא ירצה להתחבט בספורט הדורש הרבה קואורדינציה, כי לרוב הם נראים מגוחכים למדי כשהם מנסים לעקוב אחרי התנועות. מסתבר שצדקתי. ערן לא נכנס לאף אחד מהשיעורים והסתפק בנפנוף לשלום מרחוק. כשהותשתי סופית, וידאתי שכבר החשיך בחוץ ולא נשארו אנשים מסביב לבריכה. רק אז ניגשתי לפטפוט נימוסין.
ערן לא חקר אותי לגבי התנהגותי המרוחקת וניצל את הזמן להתאמן בשש-בש מול שחקנים נוספים.

ביום המחרת הסתיימה החופשה וערן ואני נפרדנו כידידים, בלי הרבה הסברים ותירוצים מצ?די. חשבתי שיכול להיות שהוא הבחין בזעזוע וקישר, אבל לא הייתי בטוחה. גם אם כן, אולי גרמתי לו להבין שסילוק כמה פלומות עודפות יגביר את הפופולריות שלו בקרב נשים.
אני, שעד היום חשבתי שפיתחתי מיומנויות נדירות לזיהוי אותם בעלי הסוודרים, נחלתי אכזבה עמוקה. עכשיו אני תוהה מה יקרה בפעם הבאה כשאגיע לסיטואציה אינטימית עם בחור, אולי נישאר לבושים...?
מצבי לא השתנה בעקבות החופשה הזאת וכמו שהגעתי בזוג כך גם חזרתי. מה לעשות, כמו שכבר אמרתי, צריך ללמוד להעריך חברות טובות.