בקשתו יוצאת הדופן של שלמה אבני, תושב גבעתיים בן 80, לא תתממש. בשבוע שעבר דחה בג"ץ את עתירתו לפיה הוא מבקש כי לאחר מותו תינתן גופתו למאכל חיות. "אנו מאחלים לעותר אריכות ימים ושנים", הוסיפו השופטים בסירובם. אבני כתב בצוואתו כי הוא מעונין שלא להיקבר לאחר מותו ושגופתו תינתן כמאכל לבעלי חיים. הוא הסביר שהוא נועד "לחיות ולהבשיל על חשבון החי והצומח, ובבוא העת למות ולשמש מזון לאותם בעלי חיים וצמחים שבזכותם חייתי".
אולם, בבג"ץ הודיעו לו שלא ניתן לקיים את צוואתו כי הדבר נוגד את חוקי המדינה. בפסק הדין כתב השופט אליקים רובינשטיין כי היענות לבקשה פוגעת בכבוד האדם. "גם אם מוחל העותר על כבודו שלו, אינו יכול למחול על כבוד הזולת שייתקל בתופעה אשר משמעה הוא ביזוי כבוד האדם וזיהום סביבתי. נשער בנפשנו אילו רבים היו פונים בבקשה מעין זו, כיצד היתה נראית הסביבה ואילו פורענויות היו מתרגשות".
השופט רובינשטיין הסביר שכבוד האדם אינו רק כבוד המת על פי צוואתו, אלא גם כבודם של החיים ורגשותיהם. מכיוון שאין חוק שמחייב לקבור מתים או כיצד לטפל בגופותיהם, רובינשטיין הסתמך על שורה של הצעות חוק ועל פקודת הבריאות וחקיקת איכות הסביבה שמצדדים בהתנגדות לבקשה.
בסוף פסק הדין התייחס רובינשטיין למשפט העברי ולמסורת היהודית, המחייבים קבורה. הוא ציטט את ראש תחום המשפט העברי במשרד המשפטים, ד"ר מיכאל ויגודה, שהעיד בפני השופטים כי היהדות מתנגדת אפילו לשריפת גופות שמוגדרת כ"ניוול למת וביזויו וכפגיעה בכבוד האדם, אשר על כן אין תוקף לצוואתו של מי שמבקש שישרפו את גופו".