עובד כמו כלב - מכתב לשוש המדריכה

לשוש מדריכת הניידות שלום.
אני כותב לך מכתב זה כי לדעתי את חייבת לקחת את אריה לידיים ולנער אותו. אמש, חזרנו ברכבת תל-אביב, וירדנו בחוף הכרמל. אריה רצה כהרגלו לנסוע הביתה במונית, כי לגבי לא הייתה אפשרות לבוא לאסוף אותנו.

כשעמדנו מול שער היציאה לכיוון מערב כדי לתפוס מונית, עצרתי ושאלתי את אריה לשם מה את עבדת כל כך קשה כדי ללמד אותנו להסתדר במרכזית חוף הכרמל, אם הוא תמיד נוסע במונית שעולה הרבה כסף. הוא אמר שלא אבלבל את המח ושאצא למונית, אבל אני לא הסכמתי.
בסוף, אחרי שהתעקשתי, גררתי אותו למדרגות והורדתי אותו למנהרה. הוא כעס עלי, אבל מה איכפת לי.

עלינו במדרגות בצד השני של התחנה. איש נחמד פתח לנו את השער והלכתי ישר למזנון. הקמצנים האלה לא נתנו שום צ'ופר, אז הלכתי קצת ימינה ויצאתי בדלת היציאה.
גם כשהיינו בשיעור ידעתי שזאת דלת היציאה, אבל לא רציתי שאריה ייקח שוקו מהדוכן החדש שהעמידו שם, ולכן עשיתי עצמי לא מבין ויצאתי בדלת השנייה. בסוף, את הבאת לאריה כוס שוקו. לא בסדר. יש בזה הרבה סוכר וזה לא בריא בשבילו. אל תעשי את זה יותר, בבקשה. אריה מאד אוהב שוקו, אבל גם אם יבקש, אסור לתת לו.

אחרי שיצאנו מתחנת הרכבת, פניתי שמאלה ולאחר מכן ימינה והגענו למנהרה. היה שם די צפוף כי הרבה אנשים חיכו בכניסה, אבל עקפתי את כולם ונכנסתי ראשון.

אריה אומר שזה לא מנומס ומבקש תמיד סליחה. אם זה לא מנומס, אז שיישאר לחכות, ויבוא אחרי זה לחפש אותי. את זוכרת, אני כלב VIP ואני לא צריך לחכות בתור, אז שיפסיק לכשכש בזנב ויבוא איתי. הא, אין לו זנב. אז שילך איתי וזהו.

בסוף המנהרה הגענו למדרגות הנעות, אבל הן היו תקועות. איזו אכזבה! לרציף 16 הגענו בקלי קלות, וחיכינו כעשר דקות לאוטובוס. הנהג שהגיע עצר רחוק מהתחנה, המקום שעמדנו, ולא אמר מילה - אבל בתחנת האוטובוס הייתה אישה נחמדה, שאמרה לנו שזה קו 29 וכך ידענו שזה האוטובוס שלנו. אני חייב ללמוד לקרא מספרי אוטובוס. הדבר הזה תמיד קשה לנו, ואריה מתרגז. אני לא אוהב שהוא מתרגז.

אריה נאם לנהג נאום שלם ואנשים באוטובוס אמרו שהוא צודק . הנהג נורא התבייש ועזר לאריה לרדת בתחנה שליד הבית. אנחנו לא צריכים את העזרה שלו. שרק יעשה את העבודה שלו כמו שצריך, וזהו.

כשחצינו את הרחוב, ראיתי על המדרכה ממול את לני, כלבת בולדוג חכמה שגרה לא רחוק מאיתנו. נפנפתי לה לשלום בזנבי, אך היא לא יכלה לענות לי, פשוט כי אין לה זנב. איזה דבר זה כלב בלי זנב?!

מריו, בעליה של לני, הבחין בנו וצעק מעבר לרחוב: "שלום אלווין, שלום אריה. זה מריו. מה שלומכם?". גם הוא תמיד מקפיד לברך אותי לשלום, ראשון. אריה נפנף בידו לשלום, ומסר דרישת שלום לכל משפחתו של מריו תוך כדי הליכה מהירה לכיוון ביתנו.

הגענו הביתה שמחים ומרוצים ואריה אפילו נתן לי חיבוק ושני ביסקוויטים. הוא עקשן אבל אני אוהב אותו. את צריכה קצת לנער אותו, כדי שיסע יותר באוטובוסים. בכסף של המוניות שהוא סתם מבזבז, היה יכול לקנות לחברי שלג החתול ולי צעצועים וצ'ופרים.

ממתין לפגישה שלנו, ותודה על מה שלימדת אותנו.

ברגשי כבוד,
אלווין