בג"ץ החליט: לא יוקם בית סוהר פרטי בישראל

הרכב מורחב של תשעה שופטי בג"ץ קבע בצהרים (חמישי) כי אסור להקים בית סוהר פרטי בישראל מכיוון שהעברת הסמכויות לניהול בית סוהר מידי המדינה, הפועלת בשם הציבור, לידיו של זכיין פרטי, הפועל למטרת רווח, גורמת לפגיעה קשה וחמורה בזכויות האדם הבסיסיות של האסירים לחירות אישית ולכבוד האדם.

מזה ארבע שנים נידונה סוגיית בתי הכלא הפרטיים בארץ, על כל השלכותיה החוקתיות, המשפטיות והחברתיות. הדיון החל בעקבות תיקון 28 לפקודת בתי הסוהר שקיבלה הכנסת ב-2004, לפיו ניתן יהיה להעביר בית סוהר לידיו של מפעיל פרטי בעל אינטרס כלכלי ברור.

פסק הדין, שנכתב על ידי הנשיאה דורית ביניש, מבטל את החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר מ-2004, שהתיר לראשונה להקים בית סוהר, שיופעל וינוהל על ידי תאגיד פרטי ולא על ידי המדינה.

השופט אדמונד לוי כתב בדעת מיעוט כי "במצב הדברים הנוכחי, בשל מצוקות תקציביות ואחרות, מוצא עצמו נושא הכליאה נדחק לא אחת אל מקום נמוך בסדר העדיפויות של מערכות השלטון". לטענתו מוקדם מדי לדון בנושא, ויש לבחון האם בית סוהר פרטי אכן יטיב עם האסירים. "ענין לנו, אפוא, בביצה שלא נולדה. אם טוב הוא היום בו באה לעולם אם לאו, אם ראויה היא לאכילה אם לאו, טרם נדע".

המדינה התנגדה לעתירה, שהוגשה על ידי חטיבת זכויות האדם במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת-גן, גונדר (בדימוס) שלמה טוויזר, שהיה קצין בכיר בשב"ס, וידין מכנס, אסיר לשעבר, בטענה שהקמתו של בית סוהר בניהול פרטי היא אחד מהפתרונות להתמודדות עם מצוקת הכליאה הקשה הקיימת בישראל. עוד טענה המדינה, כי בית הסוהר הפרטי ישפר את תנאי הכליאה של האסירים ויביא לחסכון כלכלי רב. המדינה טענה גם כי על סמך הניסיון בעולם ניתן להעריך כי הקמת בית סוהר פרטי עשויה להביא להתייעלות גם בבתי הסוהר הציבוריים.

"תיקון 28 מנוגד לעקרונות היסוד של שיטת המשטר בישראל, כיוון שהוא מעניק את הסמכויות הפוגעניות הכרוכות בניהול ובהפעלה בית סוהר, שיוחדו עד כה למדינה, לידיו של תאגיד פרטי הפועל למטרות רווח", כתבה ביניש בפסק הדין. "משכך, הגענו לכלל מסקנה כי תיקון 28 פוגע בזכויות החוקתיות לחירות אישית ולכבוד האדם של האסירים האמורים לרצות את עונשם בבית הסוהר בניהול פרטי".

ביניש הבהירה כי "מעמדה החוקתי המיוחד של הזכות לחירות אישית והיותה תנאי למימוש זכויות אדם רבות אחרות מביאים לכך שהלגיטימיות של שלילת החירות תלויה במידה רבה בזהות הגורם המוסמך לשלול את החירות ובאופן בו נעשית שלילת החירות". ביניש הוסיפה כי "עקרון היסוד החוקתי העומד בבסיס תפיסתנו זו הוא כי במדינה דמוקרטית, המכבדת זכויות אדם, ההצדקה הבסיסית לשלילת חירותו האישית של הפרט נעוצה בכך ששלילת החירות מביאה להגשמת אינטרס ציבורי חיוני כלשהו".

ביניש הבהירה ש"הסמכות לשלול את חירותם של אלה שהורשעו על פי הדין ונקבע כי יוטל עליהם עונש של מאסר היא אחת מהסמכויות הפוגעניות ביותר המוקנות למדינה דמוקרטית מודרנית כלפי הנתונים למרותה". לדבריה, למדינה יש מונופול על השימוש בכוח מאורגן ועל שלילת חירותם של אזרחיה.

לטענת בייניש, "דומה כי בכל הנוגע להתנהלותם של בתי סוהר פרטיים קיים קושי משמעותי ביותר ביצירת הבחנה ברורה בין קביעת המדיניות על ידי המדינה לבין אופן יישומה בפועל על ידי הזכיין הפרטי". בייניש הוסיפה כי, "עוצמת הפגיעה בזכות החוקתית לחירות אישית של אסיר, שהגוף האחראי לכליאתו הוא תאגיד פרטי המוּנע משיקולים כלכליים של רווח והפסד, היא מעצם טיבה רבה יותר בהשוואה לעוצמת הפגיעה באותה זכות של אסיר שהגוף האחראי לכליאתו הוא גוף ממשלתי שאינו פועל משיקולים דומים

בייניש אמרה כי "כליאתם של אסירים בבית סוהר בניהול פרטי מביאה למצב שבו התכליות הציבוריות המובהקות של המאסר מתערבבות ונמהלות בשיקולים שאינם ממין העניין, הנובעים ממטרה כלכלית פרטית – קרי רצונו של התאגיד הפרטי שמפעיל את בית הסוהר להשיא את רווחיו הכספיים". לדבריה, "כתוצאה מכך יש חשש טבוע ומובנה כי ביצוע המאסר המבוסס על התכלית הכלכלית הפרטית הופך את האסירים, למעשה, בעצם כליאתם בבית סוהר בניהול פרטי, לאמצעי להפקת רווחים כספיים על ידי התאגיד שמנהל ומפעיל את בית הסוהר".

גורמים בשירות בתי הסוהר מסרו בתגובה להחלטת בג"ץ כי "נלמד את ההחלטה ונגיב בהתאם".

עדכון ראשון: 16:23