לפני כשבוע נכחתי בהרצאה של דוד גורפינקל, אחד מצלמי הקולנוע המוערכים בארץ. גורפינקל הכובש אמר את אחד המשפטים היפים ששמעתי: "אני רוצה להראות את תל אביב כפי שהייתי רוצה לראות אותה". אחרי שייבשתי את הלחלוחית שעלתה בעיני, התחלתי לחשוב על הפער בין תל אביב שהייתי רוצה לראות ובין תל אביב כפי שהיא נראית באמת. אז איך היא נראית באמת?
השבוע בתל אביב התחיל בטלפון מבעלת הבית: "אנחנו הולכים לשפץ אצלך, הסדקים בקירות קצת מדאיגים, אז את צריכה לצאת מהבית לכמה ימים". היגיון לא בהכרח בריא וניסיון עם כמה בעלי בתים הובילו אותי למסקנה שבעלת הדירה אינה חוששת שהתקרה תקרוס עלי, חלילה, אלא שלא תוכל להעלות לי את שכר הדירה. אם לא די בסיוט הזה, הרי שעונת הכדורגל התחילה, והשותף שלי למטבח (כן, עוד פלא תל אביבי: דירות מחולקות שהמטבח שלהן משותף) מארח מדי ערב את חבריו למפגשי כדורגל ונרגילות סוערים. אבל למה להסתפק רק בזה? יש את השכנה חובבת הטראנסים וגם את השכן ממול, שבמזל טוב התחיל לקיים יחסי מין. ונגד כל זה אין מה לעשות. המחשבה הקטנטנה שחלפה בי, על מעבר דירה, נמחקה בשנייה ששמעתי את סיפורי הזוועות של מקורבי - את האחד מגרשים כדי להפוך את דירת שלושת החדרים שלו לחמש דירות שבכל אחת מהן חדר אחד ולאחר המתווך צחק בפנים כשהתעקש שקרית אונו אינה חלק מתל אביב.
עוד באותו השבוע בתל אביב: זה שיודע ואני שוטטנו במשך שעות כדי למצוא בית קפה אמיתי ולא עוד סניף של רשת. אז ככה נראית תל אביב? עיר אוכלת דירותיה, צעיריה ובתי קפיה?
בסוף מצאנו את גלעד ודניאל, מקום שקורא לעצמו ביסטרו אבל מגיש את אותן המנות שתמצאו בכל בית קפה - מבחר של ארוחות בוקר, של סלטים, של פסטות ושל כמה מנות עיקריות, כמו שניצל וכבדי עוף. זה שיודע הלך על ארוחת הבוקר המפנקת מכולן (45 שקל) שכוללת למעשה את מה שתמצאו בארוחת בוקר סטנדרטית: שני משקאות, שתי ביצים, קערת סלט קצוץ, קעריות קטנטנות של גבינה, של סלט טונה, של אבוקדו ושל ריבה וסלסילת לחמים נדיבה. אני לקחתי את העסקית (49 שקל), ובה סלט תפוחי אדמה די אנמי וקיש תרד וגבינות פריך, אך לא מרגש. בעודנו אוכלים, הוא העיר שגלעד ודניאל מזכיר לו מקומות של פעם ושעדיין לא החליט אם זה טוב או רע. בעיני, גלעד ודניאל אינו מצטיין או יוצא דופן, אבל בהחלט מגיעות למקום כמה נקודות זכות, ולו רק בשל העובדה שהוא אינו רשת ושהוא אינו מתהדר באווירת "שתה את הקפה שלך וברח".
לקינוח הזמנו ארבעה טעמים שונים של עוגיות מקרון (4 שקלים ליחידה), שמיובאות במיוחד מפריז. הן היו מצוינות וקצת חבל שהאספרסו (??? שקל) שליווה אותן היה שרוף וקר מדי. וברגע שעמדתי להגיד לו שאני חושבת לעזוב את תל אביב, שאני לא בטוחה ששכר הדירה מצדיק את איכות החיים, שנמאס לי להיכנס ל-PM:AM ולצאת עם מלפפון, עגבנייה ומינוס של 100 שקל, הוא עבר. דוד גורפינקל, בכבודו ובעצמו, עבר - כאילו כדי להזכיר לי את ההחלטה שקיבלתי בזכותו רק לפני כמה ימים: לראות ולהראות את תל אביב כמו שאני רוצה לראות אותה, כמו שראיתי אותה כשהייתי צעירה - עיר של בתי קפה קטנים, חביבים ומלאי אופי, ועיר שהרעש הטורדני שלה מאפשר לשמור על שלווה.
בקטנה
סקס אפיל: אולי זה החלק שחסר
אנשים: קבועים מהאזור או כמונו - מחפשים מפלטים מרשתות
עיצוב: פונקציונלי
שירות: סבלני להפליא
הפוך קטן: 10 שקלים
ליד ההפוך: קרפ עם ממרח ערמונים
גישה לנכים: כניסה יש שירותים אין
טיפ: לא לוותר על מקרון
שורה תחתונה: מתקרב לתל אביב שהייתי רוצה לראות
גלעד ודניאל. דיזנגוף 300. טל' 6043849. פתוח: א'-ה' 08:00-24:00 ו' 08:00-18:00 שבת 10:00-24:00