שנת 2001 תיזכר כאחת השנים הקשות בשוק העבודה בארה"ב. המיתון הקשה מבית והחולשה והנפילה בשוקי ההון הובילה לפיטוריהם של יותר ממיליון עובדים בחברות אמריקאיות. את מצעד המפטרות הובילה יצרנית מכשירי הסלולר וציוד התקשורת מוטורולה ששלחה לביתם קרוב ל-43 אלף עובדים.
הדי התפוצצות בועת האינטרנט והטלקום, שהתרחשה בשלהי 2000, הורגשו היטב ב-2001. חברות רבות, בעיקר ממגזר הטלקום, הודיעו על פיטורי ענק על מנת לחסוך בעלויות ולצמצם את חובותיהן האדירים.
מוטורולה, כאמור, הובילה במספר המפוטרים. עמה צעדו גם ענקיות אחרות בתחום כגון לוסנט, יוניפייז ואחרות, שצימצמו את מצבת כוח האדם שלהן בעשרות אלפי עובדים.
יותר מ-150 אלף מפוטרים בענף התעופה
מהלומה קשה במיוחד נחתה על חברות מענף התעופה, שהתקפות ה-11 בספטמבר עירערו עוד יותר את מצבן הרעוע במילא.
חברות התעופה סובלות כבר תקופה לא מבוטלת מהאטה בעסקיהן. פיגועי הטרור הקשים הצליחו לטרפד את כל נסיונות ההבראה לחברות אלה. חברות רבות דיווחו על ירידה חדה בהיקף הנוסעים מאז ה-11 בספטמבר.
על רקע הירידה החדה בהכנסות, בואינג כבר הודיעה על כוונתה לפטר 30 אלף עובדים, ארוספייס מסרה כי תפטר 22 אלף עובדים וחברות התעופה אמריקן איירליינס ויונייטד איירליינס הודיעו על פיטורי 20 אלף עובדים כל אחת.
אפקט דומינו
קריסת חברות הדוט.קום והירידה ברווחיות חברות טכנולוגיה רבות יצרו מעין "אפקט דומינו", בו ענפי כלכלה ישנה, שלכאורה היו מחוסנים מהמשבר, ספגו מהלומה קשה במיוחד. שני הענפים שסבלו יותר מכל מנפילה זו היו ענף הפיננסים וענף העיתונות.
בענף הפיננסים נרשם בתקופה זו אחד הפרקים העצובים בתולדותיו. כ-90 חברות בלבד בארה"ב ביצעו הנפקות ציבוריות ראשונות השנה, לעומת מספר שיא של 395 חברות ב-2000. 162 חברות ביטלו השנה הנפקות מתוכננות, והמכירות הכוללות של מניות צנחו ב-35% ל-272 מיליארד דולר, לעומת 419 מיליארד דולר ב-2000.
הירידה במספר ההנפקות גרמה לירידה החדה ביותר זה שבע שנים ברווחי בתי ההשקעות. נתח ההנפקות הראשונות מכלל ההנפקות של מניות ירד ל-37% ב-2001 לעומת 54% בשנה שעברה, וגרם בכך לפגיעה נוספות בהכנסות בתי ההשקעות.
אם אין די בכך, הסנטימנט השלילי ששולט כבר תקופה ארוכה בשוק, הדיר רגלי משקיעים רבים משוק ההון לאפיקים יותר סולידים. הבריחה משוק ההון הובילה לפגיעה נוספת בחטיבות ההשקעות של חברות הפיננסים שידעו פריחה בשנים האחרונות.
הפריחה בדוט.קום טרם המשבר התבטאה ב"פיצוץ אוכלוסין" בעיתוני הדרושים. אם בשנות ה-60 מודעות הדרושים הניבו כ-20% מכלל הכנסות הפרסום של העיתון, הרי שב-2000 חלקן בהכנסות האמיר ליותר מ-40%. את התרומה הגדולה מכל תרמו חברות הטכנולוגיה החדשות, שגייסו עובדים בקצב מרתוני לאור זרימת הכספים וההשקעות.
אך עם תחילת הנפילה של הדוט.קום ירד בהתמדה מספר מודעות הדרושים. חברות רבות, כגון הדאו ג'ונס, ניו יורק טיימס, נייט רידר ואחרות, דיווחו על קיצוץ שטחי הפרסום וקיצוץ אגרסיווי במספר הדפים המיועדים למודעות הדרושים. הנפילה החדה בהכנסות הובילה לעלייה חדה בהיקפי הפיטורים בענף זה.
הנפילה הגדולה שבאה בתום תקופת הזוהר הורגשה קשות אצל מיליון האמריקאים, מאות אלפי האירופאים, ומה שיכול להיות עשרות אלפי ישראלים, שאיבדו את מקור פרנסתם.