התקן חדשני שפותח על ידי פרופ' יורם ברעם מהפקולטה למדעי המחשב בטכניון, מיישם טכנולוגיה של מציאות וירטואלית, כדי לשפר את הליכתם של זקנים, חולי פרקינסון, נפגעי שבץ מוחי, ובעלי ליקויי הליכה אחרים, תוך צמצום הזדקקותם לתרופות וניתוחים. ההתקן, הנישא על החגורה וגודלו כגודל מכשיר ווקמן, מציג רצפה מקווקוות או משובצת על מסך קטנטן המוצמד לאחת מעדשות המשקפיים. המערכת היא הראשונה מסוגה המגיבה לתנועותיו של החולה, בניגוד למערכות המציגות תמונה קבועה או מונוטונית.
"הריצפה הווירטואלית מגיבה לתנועות החולה בדיוק כמו רצפה אמיתית", מסביר פרופ' ברעם. "לדוגמא, כשהחולה עומד במקום, הרצפה הווירטואלית אינה זזה וכשהוא מתחיל ללכת הרצפה מתחילה לנוע מתחתיו. כאשר החולה פונה הצידה, גם הרצפה מסתובבת. כאשר החולה מטה את ראשו, זווית הנטייה של הרצפה הווירטואלית משתנה בהתאם. כל העת החולה חש כאילו הוא הולך על קרקע יציבה".
הרעיון לפרוייקט עלה במוחו של פרופ' ברעם לפני 12 שנה, כשתכנן עבור סוכנות החלל האמריקאית (נאס"א) מערכת לניווט מסוקים בגובה נמוך, שמסוגלת להתמודד עם עקיפת מכשולים כגון עצים, בניינים ועמודי חשמל. כמה שנים לאחר מכן ראה פרופ' ברעם תוכנית טלוויזיה בה דיווח רופא שלקה במחלת פרקינסון שהליכתו משתפרת כאשר הוא פוסע על מרצפות משובצות. ברעם זיהה קשר בין התופעה הזו למערכת ניווט המסוקים שתכנן. העיקרון המשותף הוא שעצמים דוממים מסייעים לצופה בהם לייצב את עצמו במרחב.
"בהליכתו אדם משתמש בעצמים חזותיים כדי לנווט את עצמו תוך הימנעות מהתנגשות ומנפילה", אומר פרופ' ברעם. "לאדם בריא יש מנגנונים פנימיים נוספים המסייעים לו לייצב את גופו, כגון מערכת שיווי המשקל המצויה באוזן. קשישים סובלים מליקויים במנגנונים אלה בנוסף לליקויים בתפקודם המוטורי. גירויים חזותיים מודגשים, כמו קווים או מרצפות משובצות, מסייעים לחולה להתגבר על ליקויים אלה. רצפה משובצת מספקת מידע חזותי רציף המייצב את החולה ופועל כנגד מעידה ונפילה בעת ההליכה באמצעות משוב ביולוגי".
"התוצאות עלו על כל הציפיות"
פעולת ההתקן נבדקה על למעלה מ-40 חולים בגילאי 46-82 בשיתוף עם ד"ר יהודית אהרון פרץ, ראש היחידה להפרעות תנועה בבית החולים רמב"ם בחיפה. בשלב הראשון של המחקר היו כל המשתתפים חולי פרקינסון. בשלבים מתקדמים יותר נכללו גם פגועי מוח אחרים, ביניהם אלו שסבלו משבץ, וכן קשישים המתגוררים בבתי אבות בחיפה.
"התוצאות עלו על כל הציפיות", מתאר פרופ' ברעם. "מרבית החולים הראו שיפור בהליכתם. חלקם חוו שיפור ניכר הדומה להשפעות תרופות וניתוחי מוח, אך ללא תופעות הלוואי. מדידות כמותיות של מהירות ההליכה וגודל הצעד הראו שיפור ממוצע של כשלושים אחוז".
הניסויים הקליניים הראו כי להתקן עשויה להיות השפעה טובה גם בטווח הארוך. לאחר שימוש בהתקן במשך פחות מחצי שעה, היו מרבית החולים מסוגלים ללכת טוב יותר גם לאחר שהסירו את ההתקן. שיפור דרמטי במיוחד חל בחולים בדרגת מחלה קשה, שקופאים במקומם כשאינם מקבלים תרופות. חולים כאלו עברו ממצב קיפאון למצב הליכה, ללא השפעת תרופות, כאשר השתמשו במכשיר.