משפט פיתגורס

לאורך שלושת אלפים השנים האחרונות, הפילוסופיה ניסתה לתת מענה לדברים שהאדם רוצה לדעת, ואינו יודע. האם יש סוף למרחב שביקום, מתי היקום התחיל ואיך התחיל הזמן, האם אלוהים יצר אותנו, מיהו אלוהים ומה יש בעולם הבא. הפילוסופיה באופן רציונאלי מנסה גם לחקור כיצד עלינו לחיות, איזו פעולה היא מוסרית, מהו טוב ומהו רע.

פילוסופים שונים התייחסו לשאלה: "איך ראוי להתייחס לבעלי חיים?". התייחסות ראשונית אנחנו מוצאים כבר במקרא, בספרו הפילוסופי של שלמה המלך "קהלת", שנכתב כ1000 שנים לפני הספירה: "כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה, ומקרה אחד להם, כמות זה כן מות זה, ורוח אחד לכל, ומותר האדם מן הבהמה אין" (קהלת, פרק ג' פסוק 19). כאן שלמה המלך עונה על השאלה - המותר אדם מן הבהמה? ותשובתו- אין.

באותו פרק, שלמה נותן את המענה שלו לשאלה - האם נפש האדם שונה בעיני האל מנפש הבהמה. "מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה? ורוח הבהמה היורדת היא למטה?" (פסוק 21, שם).

האם לבעלי חיים יש נפש. זו שאלה שזכתה לתשובות שונות. מלכתחילה הפילוסופים חלוקים בדעתם מאוד, בהגדרה של "מהי נפש". האם לכל מי שיש לו גוף, יש גם נפש? או שדרושה יכולת שכלית? האם הנפש נמצאת במוח בלבד, או שהנפש היא משהו רוחני ונפרד מהגוף שממשיך איתנו הלאה? לפי הבודהיזם, לכל יצור חי יש נפש, ובזרמים בודהיסטים רבים אסורה בהחלט אכילת בעלי חיים, בדיוק כפי שהייתה אסורה בתנ"ך בתקופה שקדמה למבול ולנוח.

פנפסיכיזם ( פנ= הכול, פסיכה= נפש) הוא זרם רדיקלי יותר בפילוסופיה, הגורס כי לכל דבר תחת השמיים יש נפש. אם הדבר קיים, יש לו נפש. אבל מעטים מאיתנו נוטים ליחס נפש לכסא או שולחן. מרבית האנשים מסכימים לטענה שכל מה שיש לו רגש יש לו גם נפש. הביולוגיה קובעת רגש באמצעות קיום של מערכת עצבים. לפי גישה זו, לכל בעלי החיים יש רגש היות ויש להם מרכזי חישה. מחקרים חדשים מראים לנו,שגם לברוקולי יש מערכת עצבים היקפית. האם העובדה המעניינת הזאת אומרת שגם לברוקולי יש נפש?

תועלתנות היא גישה בפילוסופיה של המוסר שהתפתחה במאה ה 18, על ידי ג'רמי בנתם וג'ון סטיוארט מיל. לפיה פעולה היא מוסרית אם במאזן שבין כאב לאושר היא מגדילה את כמות האושר בעולם.

פיטר סינגר, בן המאה ה-20, כיוון את שיטת חישוב האושר העולמי, בעודו לוקח בחשבון גם את כאבם ואושרם של בעלי החיים. בספרו "שחרור בעלי החיים" משנת 1975, שנחשב לספר החשוב ביותר בהיסטוריה אודות זכויות בעלי חיים, הוא מראה כיצד רצח בעלי חיים מפחית את כמות האושר בעולם ומעלה את הסבל, ולכן הרג בעלי חיים הוא פעולה בלתי מוסרית.

סינגר למעשה חוזר על דברי פיתגורס: "כל עוד בני אדם אוכלים חיות, הם ימשיכו להרוג אחד את השני. מי שזרע את הרצח והכאב, לא יכול לקצור שמחה ואהבה". פיתגורס היווני קרא לחיים צמחוניים, עוד במאה ה-5 לפני הספירה.

עמנואל קאנט (המאה ה-18), שנחשב לפילוסוף החשוב ביותר מאז אריסטו, הוציא את בעלי החיים לחלוטין מתורת המוסר שלו. לפי קאנט, היות ובעלי חיים אינם יצורים תבוניים (מישהו היה נותן לקוף להצביע בבחירות?), הם אינם נכללים בתורת המוסר שלו, כלומר אפשר להשתמש בהם כאמצעי ולא רק כתכלית.

בסך הכל, האם דרושה פילוסופיה וחקירה רציונאליות של 3000 שנים כדי לבחון האם היחסים שלנו עם בעלי החיים הם מוסריים? ניסויים בבעלי חיים הם עדיין נחשבים חוקיים ולגיטימיים, לא רק כשהם נעשים למען מטרות רפואיות, אלא גם כשמטרתם היא הגדלת רווחים כלכליים.

במאזן האושר והכאב של הגדלת הונו של העשיר ממילא, לבין חתול שמחדירים לעין שלו כימיקלים של שמפו - לא דרושה רציונאליות גדולה. צריך פשוט לדמיין את החתול, ואת העין שלו. צריך מעט רגש.