מני מזוז עסוק מדי בימים אלה, לקראת סיום תפקידו. חבל, כי אם נותרות לו דקות מספר בסוף יומו העמוס, כדאי שייקרא מעט מעיתוני בריטניה ויגלה עד כמה מחשבותיו על ריסון העיתונות בישראל מוטעות.
השבוע הושק בממלכת הוד מלכותה קמפיין שנועד להוציא את חוקי הדיבה הבריטיים מחשכת ימי הביניים לאורה של המאה ה-21. ראשי המסע הזה מזהירים כי המצב הקיים הופך את בריטניה ל"מצורעת גלובאלית".
אפשר להבין את זעמו של מני מזוז, רק שהסיבות לו הן לא הנכונות. יש קלקולים רבים בעיתונות הישראלית הדורשים תיקון, אולם התרופה אותה הוא מציע תהרוג את החולה, ותותיר את הדמוקרטיה הישראלית חסרת הגנה במידה בלתי נסבלת.
הדברים שיוחסו למזוז בעיתון "מעריב", ואשר הוכחשו ע"י דוברו, כללו שאיפה להסיר הגנות מפני תביעות דיבה כנגד אמצעי התקשורת בישראל. נשמע הוגן, לא? אז תשמעו מה קורה בבריטניה. השבוע קיבל הפרלמנט הבריטי התראה אחרונה מאמצעי תקשורת מובילים בעולם, דוגמת "ניו-יורק טיימס", כי בכוונתם להפסיק למכור את גיליונותיהם בבריטניה, ולחסום את אתרי האינטרנט שלהם בפני גולשים בריטיים, מאחר וארצם הפכה יעד ל"תיירות דיבה".
מזוז בשער הכניסה לגיהנום
במה דברים אמורים? עיתונאי בריטי המפרסם תחקיר על, למשל, אוליגארך רוסי, יצטרך להוציא הון עתק כדי להתגונן במערכת המשפט הארכאית של לונדון. אנשים שהעזו לבקר את בעלי הממון והשררה למדו כי כדאי לעשות את זה בכל מקום, רק לא בצלו של ארמון בקינגהאם.
שלשום הושק הקמפיין לשינוי המצב ע"י שניים מהארגונים המובילים בהגנה על חופש העיתונאים לבקר את המערכת הבריטית "אינדקס על הצנזורה" ו"פן". כל זאת לקראת פרסום הצפוי בחודש הקרוב של דו"ח ועדת הפרלמנט לתרבות, עיתונות וספורט, הבוחנת מזה חודשים את מצב חוקי הדיבה והפרטיות הנוגעים לעיתונות.
במרכז הקמפיין ניסיון ליצור הבחנה ברורה בין הצורך להגן על פרטיותם ושמם הטוב של אזרחים מהשורה, לצד החובה לשמר את יכולתה של התקשורת לתחקר עוולות של השלטון. חוקי הדיבה הבריטיים, בני מאות שנים, מאפשרים להגיש תביעות ענק היכולות לגרום לקריסתם של כותבים ואמצעי תקשורת.
דוגמה אחת שעלתה ביום שלישי עם השקת הקמפיין, היה המקרה של הסופרת האמריקנית רייצ'ל אהרנפלד, שכתבה ספר בשם "מימון הרשע", בו הוזכר אזרח סעודי בשם חאלד בן מחפוז כבעל קשרים עם ארגוני טרור. בהכירה את המערכת הבריטית, הקפידה הסופרת לא להוציא את ספרה לאור בממלכה. אולם 23 עותקים הגיעו לבריטניה בעקבות הזמנה באינטרנט, והסעודי רץ לבית המשפט בלונדון. התוצאה: השופט פסק פיצויים והוצאות משפט בסך 130,000 לי"ש כנגד אהרנפלד, שהודיעה מראש כי אין היא מכירה בסמכות המשפט הבריטי לדון בעניין.
התוצאה היותר חמורה: בארצות הברית החלו בהליך לחוקק חוק הנקרא, איך לא, "החוק של רייצ'ל", שיבטל את ההכרה בהחלטות שיפוטיות בבריטניה.
מארגני המסע לשינוי החוק אומרים כי אפילו מדענים המציעים חוות דעת לא מחמיאה על תרופות במאמרים אקדמאיים חוששים לעשות זאת בבריטניה, פן יהיו חשופים לתביעות ענק מצד חברות התרופות בעלות הקופה הבלתי מוגבלת.
מני מזוז ייצא צודק אם יטען כנגד הסטנדרטים המתדרדרים של אתיקה בעיתונות הישראלית. המשבר העובר על התקשורת כאן ובכל אתר אילץ מו"לים לקצץ בכוח אדם, ודור שלם של עיתונאים מנוסים חלף מהעולם בטרם הספיק להעביר את מאגר הידע הנצבר הענק שלו לדור הצעיר.
ישנן דרכים לתקן את הדרוש תיקון. חקיקה כנגד העיתונות, ופיקוח של המדינה באמצעות רישוי של עיתונים, הם לא התרופה, אלא שער הכניסה לגיהינום, שספק אם מזוז היה רוצה להובילנו אליו.