נתניהו, למה אתה נעלב?

אפשר להגיד דברים רבים על מדיניות החוץ של ישראל בחודשים האחרונים, ורובם לקוחים מהעולם הרגשי: צדקנית, יהירה, נרקיסיסטית ולוקה בשיגעון גדלות. עם זאת, עד השבוע אי אפשר היה לייחס לבנימין נתניהו ולאנשיו סימפטומים מהעולם הרפואי, כמו אמנזיה. אלא שלאור התגובות ההיסטריות ותחושות העלבון שבוקעות מלשכתו של ראש הממשלה בעקבות הניסיונות הנואשים להיפגש עם ברק אובמה בוושינגטון, קשה שלא להימלט מהתחושה שמישהו שם סובל מבעיית זיכרון קשה. מישהו שלא מבין שהסופה שהוא קוצר עכשיו היא תוצאה של הרוח שזרע לפני חודש וחצי בלבד.

בשלהי חודש ספטמבר הגיע נתניהו לפגישת הפסגה עם הנשיא האמריקאי ועם אבו מאזן בוושינגטון כמנצח, לאחר שלא הסכים להקפאה מוחלטת של הבנייה בהתנחלויות ולא התפשר על דבר. כמעט כל הכתבים והפרשנים הפוליטיים לגלגו על חולשתו של המנהיג הפלסטיני ועל חוסר הניסיון של הנשיא האמריקאי, שכשל בניסיונו לכופף את ישראל ולא השיג את המחוות המצופות מהעולם הערבי. צריך היה להיות תמים או עיוור כדי לא לזהות שהדימיון מעורר החשד בין הטקסטים שלהם מקורו בלשכת נתניהו, שחגגה את השפלתם של הנשיא החדש ושל מחמוד עבאס.

נדמה שבשלב מסוים החל נתניהו להאמין לנימת הזלזול בנשיא האמריקאי, ושכח שמדובר, למרות כל שגיאותיו, באדם שהתגבר על מחסום הצבע והצליח לכבוש את המשרה החשובה בעולם. בניגוד למה שמקובל לחשוב בישראל, ככל הנראה אין מדובר באידיוט מוחלט. גם בלשכת אובמה קראו את הדיווחים העוינים מהתקשורת הישראלית וסביר להניח שאשפי התקשורת שהובילו אותו לחדר הסגלגל הצליחו לזהות גם בעין בלתי מזוינת מי עומד מאחורי ההשמצות הפרועות.

מה בדיוק נתניהו חשב שיקרה? שמנהיג של מעצמה שמסוגלת, אם תרצה, לדרוך על ישראל ולמעוך אותה משל היתה חרק יבלע את הרוק ויקפוץ לדום כשהאיש שמלכלך עליו מאחורי הגב חדשות לבקרים מבקר בארצות הברית, רק מפני שהוא חושש מהלובי היהודי? האם נתניהו, שעל אף מגרעותיו הלא מעטות מעולם לא נחשד בחוסר אינטליגנציה, אינו מסוגל לקשור בין סיבה למסובב?

התימהון נוכח היחס הקריר של אובמה הוא רק קצה הקרחון. האידיאולוגיה של נתניהו פסימית, אבל נדמה שבכל הנוגע למערכת היחסים של ישראל עם שכנותיה ועם העולם הוא אופטימיסט חסר תקנה. הוא בטוח שתפיסת אוניית נשק תרעיד את הגלובוס כולו ושבעזרת הסברה בלבד – ולא חלילה תהליך שלום כן ורציני – יצליח לעצור את הסחף האנטי ישראלי ואת סערת דו"ח גולדסטון. הוא מאמין שניתן לרמוס את כבודו של אבו מאזן מבלי לשלם כל מחיר, ולשכתו מקבלת גם את פרישתו של הראיס באדישות, כאילו הכאוס ברשות הפלסטינית כלל לא ישפיע עלינו. את מחיר היחס לנשיא ארצות הברית משלם נתניהו לבד. את מחיר הטעויות האחרות שלו נשלם כולנו.