שנת הדרקון

"נאומו החשוב של ז'יאנג זמין, שנישא ב-1 ביולי, מספק לנו הדרכה יסודית לניהול קפדני של המפלגה, למאבק בשחיתות, ולעידוד היושר. אנו חייבים ללמוד אותו וליישם אותו" (מאמר מערכת של "יומון העם" הסיני, 11 באוקטובר 2001)

הקללה העתיקה, "שיהיו לך חיים מעניינים", שמורה בסין ליריבים מרים וקשים. מבחינתו של נשיא סין, ז'יאנג זמין, השנה האחרונה, היתה מעניינת. מאוד. לא היה כמעט שבוע שבו סין לא עלתה לכותרות בתקשורת העולמית, כמעט תמיד בהקשרים שליליים. זה התחיל עם הסינדרום הסיני בכורים, המשיך עם הטרור המוסלמי, ונגמר (בינתיים) עם טענות על הפקרת מאות אלפי סינים למוות מאיידס.

ארגוני זכויות האדם תמיד מצאו בסין עניין מיוחד. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל טען שבקמפיין החדש למלחמה בפשע נגזרו עונשי מוות על 2,952 סינים. הארגון, שהגדיר את הקמפיין כ"טירוף הוצאה להורג", ביקר גם את "יעילותה" של המשטרה הסינית, שעצרה 20 אלף אנשים בשישה ימים ו"פיענחה" 3,000 פשעים ביומיים. במקביל התלוננו אנשי התנועה הרוחנית פאלון גונג על גירוש, מעצרים ואף עינויים למוות של כ-200 מחבריהם. כל אלה הצטרפו להאשמות בהפרות מינוריות יותר של חירויות האדם כמו סגירת אלפי אינטרנט-ברים והגבלת הגישה לרשת. אין ספק, ז'יאנג הרוויח בכבוד את הצבתו בפעם החמישית ברציפות במקום גבוה ברשימת אויבי חופש העיתונות של הוועד העולמי להגנת העיתונאים.

מאו טסה טונג, שז'יאנג רואה עצמו כממשיכו, אמר כי גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן. השנה עשתה סין צעד קטן אם כי משמעותי לקראת שינוי, חלקי לפחות, מצביונה הקומוניסטי. לאחר 15 שנות מאבק דיפלומטי ואידיאולוגי, הצטרפה החודש סין באופן רשמי לארגון הסחר העולמי – המייצג המובהק של הקפיטליזם העולמי. זהו מהלך שטומן בחובו השפעה מרחיקת לכת על המבנה הכלכלי, החברתי והתרבותי של סין. מזכ"ל האו"ם, קופי ענאן, הגדיר זאת כ"אירוע בעל ממדים היסטוריים לסחר העולמי". אפילו "יומון העם", ביטאון המפלגה הקומוניסטית, יצא מגדרו: "זהו רגע היסטורי ברפורמות של סין, בהיפתחות שלה לעולם ובתהליך המודרניזציה".

שנת 2001 היתה עבור הנשיא הסיני גם שנה של הישגים: ביולי זכתה בייג'ינג באירוח האולימפיאדה בשנת 2008 (תוך הפעלת לחץ על ארה"ב ואיום בהמשך החזקת ה"מרגלים" האמריקאים ממוצא סיני בכלא); באותו חודש, חידשו הנשיא סיני ועמיתו הרוסי, ולדימיר פוטין, את השותפות האסטרטגית בין המדינות; ובספטמבר הגיעו דיווחים ראשונים על פיוס היסטורי בין הוותיקן לסין, במסגרתו אמור הכס הקתולי לנתק את יחסיו עם טייוואן.

גולת הכותרת של פעילותו של ז'יאנג במישור הבינלאומי היתה יחסיו עם הממשל בוושינגטון. בניגוד לעידן קלינטון, שסבר כי "החיבור עם סין הוא הדרך הטובה ביותר להבטיח יציבות", חזר הדרקון הסיני לירוק אש לכיוון ארה"ב. זה התחיל עם קרקועו של מטוס הביון באפריל והחזקת אנשי הצוות שלו באי היינאן, כערובה להתנצלות ופיצוי (שלא הגיעו גם לאחר סיום הפרשה). במקביל נאלץ ז'יאנג לבלוע שני עלבונות מנשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש. האחד, הצהרתו, לפיה ארה"ב תעשה "את כל הנדרש כדי לעזור לטייוואן להגן על עצמה"; והשני, פגישה שקיים עם הדלאי למה, לכבוד יום השנה ה-50 לכיבוש טיבט בידי סין.

ביולי הגיע מזכיר המדינה האמריקאי, קולין פאוול, לסבב שיחות עם בכירים בבירת סין. הכל היה טוב ויפה עד שפאוול הצהיר כי "בכוונתנו לטפל בכל נושאי זכויות האדם שהם מענייננו". הנשיא הסיני נחרד למשמע הדברים, והסביר בראיון נדיר ל"ניו יורק טיימס", ש"אם סין תנהיג דמוקרטיה פרלמנטרית בסגנון מערבי, התוצאה היחידה תהיה של-1.2 מיליארד סינים לא יהיה מה לאכול".

בעקבות אירועי ה-11 בספטמבר, חלה התקרבות בין שתי המדינות, לאחר שז'יאנג התייצב לצד וושינגטון במלחמתה נגד הטרור. אמנם במקביל התקבלו מסין ידיעות לפיהן ז'יאנג מתענג על סרטים המהללים את הפיגועים בארה"ב, אך הוא נפגש עם בוש באוקטובר והחודש כבר נרמז כי סין עשויה לאפשר לארה"ב להציב סוכני אף.בי.איי בשטחה.

שנת 2002 תהיה השנה המלאה האחרונה בעידן ז'יאנג בסין. בשנת 2003 הוא עתיד להעביר את מוסרות השלטון לסגנו, הו ג'ינטאו, שיחליף אותו גם כמנהיג המפלגה הקומוניסטית. השנה יצטרך הנשיא הסיני להחליט לאן מועדות פניו: הוא יכול להיענות לקולות השלום שעלו השנה מטייוואן ולפתוח במו"מ לשלום עם הטיבטים, להנהיג רפורמות במשק הסיני ולהיות המיכאיל גורבצ'וב של סין. הוא יכול, מנגד, להמשיך ולרקדו סקובידו: צעד קדימה שניים אחורה. אם יבחר בדרך הראשונה, השנה הקרובה בסין תהיה מעניינת לא פחות מקודמתה.