"מה את רוצה?", היא שאלה בפרצוף לא באמת מתעניין. אז ניסיתי לבחון את כל האופציות העומדות בפני ולהבין אם המבט המשועמם המחכה לתשובה בכלל מסוגל להעניק לי את מה שאני רוצה. ומה אני כבר רוצה? שלום עולמי, כמובן, שכולם יהיו בריאים, זה העיקר, וגם קצת שמש יכול להיות נחמד, אם כי לא נראה לי שההיא שמולי אחראית לגל הקור הזה. הייתי רוצה סוף סוף לעמעם את התחושה המעומעמת הזו שעוטפת אותי. ואולי בכלל כל מה שאני רוצה, לפחות ממנה, זה קפה. קפה טוב. "נו, החלטת? אנשים מחכים", היא דחקה בי, וכל כך רציתי לצעוק לה "קפה טוב. אני רוצה קפה טוב, כזה שהוא טיפה מריר, טיפה מתוק ומחליק בגרון כמו זהב נוזלי. את יכולה לתת לי כזה? בכל התפריט המרשים שלכם יש גם קפה טוב ואמיתי? את בכלל יודעת מה זה קפה טוב ואמיתי? שתית אחד כזה מימייך?". מובן שלא אמרתי לה, עמוד השדרה שלי כפוף מדי ואינו מסוגל להגיד את רצונותי האמיתיים. אז במקום לעמוד על שלי, שוב גימגמתי "טול סקיני לאטה", והלכתי לפינת המדוכאים המחכים לנוזל האפרפר שלהם.
בחיי שלא ככה תיכננתי את הביקור שלי בניו יורק. עוד במטוס נשבענו שהמשימה הראשונה שלנו תהיה למצוא קפה טעים ושהפעם לא ניכנע לבתולת הים הירוקה של סטארבקס, לא משנה כמה פעמים היא תחייך אלינו מפינת הרחובות. אבל בסוף, כמו כל התיירים הנבוכים, החלטנו להפסיק את החיפושים המאיישים ולהיכנע לזמינות הנוחה.
אחרי כמה ימים כבר התרגלתי. למדתי שהלאטה נסבל יותר מהקפוצ'ינו, שבניגוד לחוקי ההיגיון ולידע הבסיסי שלי באנגלית, טול מסמל דווקא את הכוס הקטנה מכולן, ובעזרת המידע שמתפרסם על התפריט שיננתי בעל פה את מספר הקלוריות שיש בכל דבר. מקץ שבוע שכזה נתקלתי ב-amanzi tea. איך לא חשבתי על זה קודם? במקום ללכת כפופת ראש ולהיכנע לכללים האמריקאיים, אני יכולה להראות להם מה זו חוצפה ישראלית, הם רוצים לייסר אותי בשוטים, אני אייסר אותם בעקרבים, הם רוצים למכור לי קפה מחורבן, אני אבזבז את הדולרים שלי דווקא על תה.
amanzi tea היא רשת קטנטנה, שלה סניף בודד במנהטן. לצד עשרות סוגי תה למכירה, מציעה החנות גם בר ובו מגוון מעורר השתהות של משקאות המבוססים על תה. נוסף על תה קר או חם אפשר למצוא גם שייקים (פרפה) על בסיס תה, בין השאר בתוספת של עוגיות אוראו או בטעם צ'אי שוקולד וכאלו המעורבבים עם פירות אמיתיים (סמותיז). אנחנו בחרנו בפרפה תה ירוק (3.95 דולר. המחירים הם לכוסות שאינן בממדי מפלצת) ואת הסמותיז עם האוכמניות (3.95 דולר). שניהם יכולים להיכנס בקלות לרשימת המשקאות הטעמים ששתיתי בחיי. למעשה, הם היו כל כך נהדרים עד שהשכיחו ממני את תסכולי הקפה שלי, ואפילו את גל הקור שבו רעדתי בזמן שאתם התבכיינתם לכם על חמסין.
שבוע אחרי, בבית הקפה השכונתי, שוב נשאלתי מה אני רוצה. לרגע רציתי לומר שאני לא רוצה כלום, הרי יש לי שמש נהדרת וקפה מצוין, אבל בעצם אני ממש אשמח לכרטיס טיסה נוסף ולפרפה תה ירוק, אם אפשר.
amanzi tea. 168 chambers st, N.Y. טל' 2272744 (212). פתוח: א' 8:00-18:00, ב'-ו' 7:30-20:00, שבת 8:00-19:00.
עזבו אתכם מסקס והעיר
ואם אתם כבר בניו יורק: אני יודעת שבוודאי כבר שמעתם בשבחן של הקאפ קייקס המפורסמות של מגנוליה, אבל במקום לעמוד בתורים האינסופיים, להידחק עם הבנות שמגיעות כחלק מהסיור המודרך של "סקס והעיר הגדולה" ולהיאלץ להסתפק בלא יותר משש עוגות לאדם, אתם מוזמנים ללכת ל-Crumbs. לאורך מנהטן פזורים כעשרה סניפים של המאפייה המהממת הזו, שבכולם תוכלו למצוא, מלבד הקרואסונים, הבראוניז והעוגות הרגילות, מבחר מרשים של קאפ קייקס, שעולות בכמה רמות על אלו שקארי בראדשו נוהגת לכרסם (נניח). סתם כדי להזיל לכם קצת ריר, אלה כמה מהטעמים שהם מציעים: חמאת בוטנים, עוגיות אוראו, מרשמלו, בצק עוגיות וטרמיסו. לבירור על הסניף הקרוב למלונכם, או לקרובים שאצלם קרסתם, כנסו ללינק המצורף