ש"ס מגינה על חלשים (שמצביעים לש"ס)

הוויכוח הניטש סביב גירוש ילדי העובדים הזרים מספק הצצה לעולם הדימויים המנחה את מיטב הפוליטיקאים בארצנו. קחו את מפלגת ש"ס, למשל, שתמיד החשיבה את עצמה כמפלגה חברתית, כזו שדואגת לחלשים בחברה, מייצגת את המופלים לרעה ודואגת לענייה. דואגת לכולם? רק אם אתה בצד הנכון.

ש"ס היא מפלגה חרדית הדבקה בערכי היהדות ובמצוות הדת. ככזאת, היה אפשר לצפות שהיא תדבק בפסוק "לא תסגיר עבד אל אדניו, אשר ינצל אליך מעם אדניו". אולי חלק מילדי העובדים הזרים לא זנחו את עבודת האלילים, לפי פירושיו השונים של הפסוק, ואפילו אינם ממלאים אחר שבע מצוות בני נוח כמצופה מגר בארצנו, אך אין ספק שרבים מהם נטמעו בארץ, דוברים את שפתה ומכירים את תרבותה. הם ישראלים לכל דבר, לא פחות מילדי שכונת מאה שערים דוברי היידיש, אבל הם פשוט בצד הלא נכון של הגדר - לא בזה של שומרי התורה הספרדים.

יו"ר ש"ס, שר הפנים אלי ישי, שכח כי "עבד היית במצרים" והחליט לא להיות "מתיפייף" כהגדרתו. רק לפני כארבעה חודשים נחשף, שישי היה מליץ יושר לאברך חובש הכיפה שדרס ברגל גסה קופאית בחניון - את נגה זוראיש, עולה מאתיופיה. אותה זוראיש היא גיורת, אבל שר הפנים הוכיח שלבו גס לא רק כלפי הנחשבים כבני עמו, כי אם גם כלפי ילדי העובדים הזרים. "אם יבואו לפה עכשיו מאות אלפי עובדים זרים הם יביאו איתם שלל מחלות: צהבת, חצבת, שחפת, איידס, סמים", הזהיר שר הפנים בלי להסמיק.

כאילו שהפיקוח על כמות אשרות הכניסה ואכיפת החוק לא נמצא בידיו ובידי חבריו לכנסת, כאילו שהשליטה על גבולות ישראל אינם בידי הממשלה בה הוא חבר, כאילו שהעובדים הזרים לא מחויבים על פי אותו חוק מ-1991 לקבל אישור רפואי לצורך עבודתם, כאילו ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש שהיהודים בה לא נגועים בחוליים ובפשיעה.

ש"ס אינה מפלגה ציונית. "אני צריך לבחור בין פופולריות לצביעות: איך אני אראה היום בעיני עיתונאים, או איך אני אראה בעיני מדינת ישראל בעוד 20 שנה", התפאר ישי וצייר עצמו כאביר העם היהודי, החף מכל פופוליזם. מה נאמר, פתאום התגלה שהנושא בנפשו. ישי, שיצא ובא מממשלות ישראל השונות מאז 1996 ובכך יש לו אחריות למצב הנוכחי, הקטסטרופלי לשיטתו, הוא-הוא הילד (החוקי) עם האצבע בסכר. "לי יש אחריות למפעל הציוני", הוסיף ישי, יו"ר מפלגה שאנשיה שונים בתכלית מאנשי התנועה הציונית שהקימה את המדינה, ומייצגת אוכלוסיה חרדית שנתמכת על ידי משלמי המסים החילוניים.

כך יוצר לעצמו אלי ישי דימוי של מטיף בשער, למרות שערכי תנועתו רחוקים מערכיהם של כצנלסון, טבנקין או גורדון. ימיו כשר בממשלות ישראל הופכים אותו לאחד האחראים למצב האומלל אליו הגיעו העובדים הזרים ושוק העבודה הישראלי. היהדות שהוא מייצג, כך נראה, היא סקטוריאלית מאוד. העיקר שישי מציב עצמו למי ממצביעיו כלא פחות ממגן העם היהודי והתנועה הציונית. כל השאר זה רק משחק ילדים.