הזוגיות תפרח גם עם חשבון בנק נפרד

התאבדותו של מוני פנאן היא אובדן קשה למשפחתו ולחבריו, ולאלה שהשקיעו אצלו את כספם בתקווה לקבל ריבית הגבוהה בהרבה מהמקובל בשוק, מדובר גם באובדן כלכלי. אבל מסתבר שהאסון הכלכלי הוא גם מנת חלקה של המשפחה, אשתו שרון והילדים לירון ורגב. עורכת דינה של שרון פנאן, אילנה זינגל, התראיינה ואמרה שהמשפחה נותרה חסרת כל, שאין להם מושג אם נשאר למוני כסף והיכן, ושכל מה שמוני הציג כבבעלותו היה בעצם שכור, כמו הדירה והמכונית, והכל ונלקח לאחר השבעה.

אם נשארה בימינו הפוסט-פמיניסטיים אישה, שלא יודעת שהיא צריכה לדאוג לעצמה ולדעת מה קורה בחשבונות הבנק המשפחתיים, הרי התאבדותו של פנאן צריכה להיות תמרור אזהרה בגודל פוסטר של גל גדות על האיילון, לחשיבות האוריינות פיננסית ובמעורבות בניהול הכספים המשפחתיים.

אינני יודעת אם שרון פנאן עבדה והרוויחה כסף לאורך שנות חייה עם מוני. אני יכולה לתאר שלהיות אשתו של אדם בתפקיד עם פרופיל כל כך גבוה, שכולל נסיעות רבות, חובות אירוח, ובנוסף לגדל שני ילדים, היא משרה בהחלט מלאה. אני ממש לא מזלזלת בחשיבותו ובמאמץ שהוא מצריך. באמת שלא. פמיניזם פירושו החופש לבחור ולעשות את מה שמתאים לך ולמשפחתך: אם אתה רוצה להמשיך לעבוד - סבבה. אם את לא רוצה לעבוד אלא להתמקד בניהול הבית והמשפחה – בבקשה, זאת גם עבודה. במשרה מלאה. עם שעות נוספות. אתר אינטרנט אמריקאי שעוסק בחישוב העריך לפני כשנתיים את עלות העבודה של אמהות לא-עובדות בכ-140,000 דולר בשנה. משכורת אמריקאית מכובדת לכל הדעות.

להיות אימא ואשת איש זאת עבודה מספיק קשה ותובענית, על אחת כמה וכמה אם האישה גם עובדת. אני לא שופטת נשים שבחרו לא לחזור, או לא לצאת, לשוק העבודה אחרי שהתחתנו והולידו ילדים, אם המצב הכלכלי של המשפחה שלהן מאפשר את זה. אני גם יודעת שזה יכול לתסכל לעבוד ב"משרת אימא", כשהשכר בקושי מכסה את עלות הגנים והמטפלת, או לחזור הביתה אחרי יום ארוך כשהילדים כבר רחוצים ומוכנים לשינה.

אבל אני חושבת שאותן אמהות לא-עובדות חייבות לשמור על ביטחונן הכלכלי, ולדעת שבמקרה הצורך, או כשהמשכורת של הבעל נעלמת, יהיה להן על מה להסתמך. לכל הפחות, הן צריכות להיות שותפות מלאות לניהול הכספים במשפחה: לדעת מאיפה מגיע הכסף ולאן הוא הולך. עורכת הדין של משפחת פנאן אמרה, ששרון אפילו לא ידעה שהדירה ברחוב איינשטיין שמוני גר בה לא היתה בבעלותו, ושהמשפחה שכרה חוקר פרטי לנסות למצוא אם יש כסף איפשהו. אבל גם חוקר פרטי עולה כסף, שאין לה. אני לא יודעת אם מה שעורכת הדין אמרה היה נכון, או שזה רק נסיון להוריד את לחץ הנושים. לעניינו זה לא משנה, ודבריה צריכים להיות לקח לכולנו.

כסף זה לא הנושא הכי רומנטי שבני זוג יכולים לדבר עליו, ונוח לדעת שמישהו אחר מטפל בכל הדברים המסובכים אלה שנקראים חשבונות, השקעות, פנסיה, המינוס והפלוס. לפעמים גם עדיף לא לדעת מאיפה מגיע הכסף, ואנשים גם לא אוהבים לדבר על מה יקרה אחרי לכתם. אבל לא לדעת מה קורה בחשבון הבנק שלך היא הטמנת ראש בחול שעלול להפוך לביצה טובענית.

מומחים רבים בכלכלת בית דוגלים בחשבונות בנק נפרדים לבני הזוג. בצורה כזו כל אחד אחראי להתנהלות התקינה שלו, והאישה יכולה, למשל, לקנות מכספה מגפיים יקרים, סתם כי בא לה, בלי לתת דין חשבון, או בלי להחביא אותן בארון ולהוציא אותן אחרי חודש ולהגיד בתמימות "אלה? זוג ישן. קניתי אותן מזמן". כי אישה שמנהלת את כספה שולטת בחייה. ואם במשפחה יש חשבון בנק אחד, המינימום שהיא צריכה לעשות הוא לדעת את הקוד באינטרנט ולבחון אותו באופן שוטף.