אם האינטרנט הוא האלוהים של המאה העשרים ואחת, עבור אדם היוטיוב הוא ללא ספק ישו בנו הנאמן. כנער מאמין, ביוטיוב, אדם מתייחד איתו בכל אפשרות. כשהוא מגיע אליי הביתה לחופשה מהפנימייה, חדר השינה שלי ושל המחשב הופך מיד לחלל של נער מתבגר המסתגר בו ימים. כמו ישו, גם יוטיוב מסור למאמיניו והם בתמורה לעולם לא יפקפקו ביכולתו או כוונותיו. ובמה יש לאדם לפקפק? הוא נולד לתוך מציאות בה אפשר לראות את כל אפריקה בחדר השינה שלי. מבחינתו, לפני יוטיוב היה כאן רק תוהו ובוהו.
שעות על גבי שעות הוא יושב בחדר מוחשך ובולע סרטים אפריקאים ישנים וסדרות מצוירות לילדים מבלי לשאול את עצמו פעם אחת מי הישות העומדת מאחורי כל זה. מיהו האיש שהקים עבורו את ארכיון זיכרונות הילדות שמעולם לא היו לו כיוון שהתחיל את הנדודים כבר בגיל תשע.
נער אפריקאי אחר מעבר למסך
את עלילות "קיריקו" (kirikou) למשל, אותו ילד שובב והרפתקן שכל אחד בארצו מכיר ראה אדם רק לפני חודש. אם קיריקו הקטן רק היה יודע שבזמן שהוא בגבורה השמורה לדמויות מצוירות, זחל לבד מבטן אימו, קרע לבד את חבל הטבור, החליט לבד על שמו ומיד יצא להגן על כפרו צפה בו מהעבר השני של המסך במקום הרחוק מאוד מאפריקה, נער עם גורל לא מאוד שונה. נער שגם ראה מלחמות, מוות והרבה אנשים שאוהבים את מולדתם. אך שלא כמו קיריקו, אדם ועוד אלפים כמוהו זוכים לחיות באפריקה אך ורק ביוטיוב.
לא צריך להיות אדם מאוד מאמין כדי לדעת שאת העתיד יודע רק אלוהים. ולמרות שנראה כאילו עתידו של אדם יקבע דווקא בידי אנשים עם תיק וכיסא, הוא לא מפסיק לתכנן ולבנות אותו. כשבונים צריך להתחיל ביסודות וזה בדיוק מה שהוא עושה. בכל רגע פנוי הוא בונה את ילדותו בדיעבד. הוא מניח במרץ זיכרון על זיכרון ויוצר לעצמו עבר של ילד רגיל עם זהות ברורה ששייך למקום אחד, לתרבות אחת. אמנם הוא רק בן תמותה אבל חושיו מאותתים לו שכנראה ייתלש גם מכאן.
אדם לא יודע לאן הוא ילך מפה בעתיד לכן בהווה הוא דואג שלכל מקום שיגיע תמיד יזכור בפרטי פרטים את עברו.