הוא מלא פשפשים ולה יש רק שלוש רגליים. ובכל זאת, מתברר שגם באהבה של כלבים אין חוקים. וכמו בכל האהבות הגדולות, הם חיו זה לצד זה מתחת לאף שנה, עד שהתאהבו. ביבה היא הכלבה שלנו, שנמצאה ברחוב, כלבה רזה מידי וממוצעת, כלבה שאיבדה רגל בתאונה מרשימה מול ג'יפ. ובכל זאת, אי אפשר לומר שהיא לא בת מזל. כבר חמש שנים שהיא חלק מה"כאן גרים באושר" שלנו, יש לה גינה מרווחת ושני ילדים שרואים בה אחות, והיא זוכה להמון תשומת לב בזכות הרגל החסרה.
מיילו, לעומת זאת, הוא הכלב של הורי. גם הוא, שפר מזלו להגיע למשפחה חמה + גינה, אבל בניגוד לביבה הקטנה והשדופה, הוא שילוב מרשים של זאב עם רוטווילר שהפכך אותו לחביב הכלבות. ומילא הלוק, הוא ניחן באינטליגנציה רגשית גבוהה, מזמין פנים כלפי ילדים ונעים לבריות.
התחלה פושרת במיוחד
במקרה, או אם נודה, ממש לא במקרה, מזה שנה שביבה ומיילו גרים בסמיכות, חמש דקות ברגל (נו, מה לעשות שאין כמו סבתא?). המפגש הראשוני בין ביבה ומיילו היה שכונתי ביותר. היא יצאה לפיפי, הוא יצא לקקי וככה, משני קצוות של רחוב, הם נפגשו.
לא, הוא לא קרע את הרצועה והתאהב בשנייה הראשונה, ולא, היא לא משכה בכול כוחה עם תלת רגליה או ניסתה להרשים. הם בסך הכל החליפו כמה מבטים, בעוד אנחנו עומדים ומקשקשים, אולי נתנו איזה רחרוח מנומס ואיבדו עניין (או, למעשה, רצו לחזור לעניינם).
גם במפגשים הבאים, חפוזים ככל שהיו, לא נורו שום חיצי קופיכלב. לקחנו אותה לטיול לבית הורי לאסוף את הנכדים (ברור, בשביל מה עברנו קל"ב?), הם שהו יחד עשר דקות עד שהילדים נאספו - אבל כלום. הוא לא הראה לה את גינתו, היא לא כשכשה בזנב, ובטח שלא נשמעו יללות סרנאדה. היה גם ביקור גומלין אצלה בגינה - מיילו הגיע לקטנה כשסבתא קפצה (להחזיר את הנכדים, ברור) אבל נאדה. היא לא הזמינה אותו להריח את השתן הטרי שלה, הוא לא ניסה לפתח נביחה. סתם שני כלבים, במקרה שכנים.
גדרות של תקווה
כשהאסימון שלהם נפל, אנחנו היינו בחו"ל. חלפה כבר שנה, הכל היה על מי מנוחה, אנחנו התחפפנו לחופשה וביבה נשארה בבית עם חברה (שלנו, לא שלה). והנה, הגיעה שיחה מבית הורי, עם הודעה בקול מופתע "אתם לא תאמינו מי הלכה ברגל עד אלינו ובאה בכוחות עצמה ביבה!
ההסברים היו רבים - היא מתגעגעת אלינו, החברה לא סגרה את השער היטב, היא יצאה לחפש אותנו שם, ובעיקר- איזה מזל שהיא לא נדרסה בדרך. באותו היום ביבה ומיילו השתובבו עד הערב. בשבוע לאחר מכן חזרנו, אבל ביבה, בריטואל של חוזר חלילה, המשיכה לברוח לבית הורי לפגוש את מיילו (דווקא הבאנו לה מתנה שווה). היא חופרת פרצות בגינה, נמלטת מייד שאנו יוצאים לעבודה ומחכה ליד השער של הורי בנביחות. הפרצה נחסמת, אבל חדשה נחפרת, וכמו מגנט הם מבלים עד שמי מאיתנו מגיע לפזר את החגיגה.
לא ברור לנו מה קרה פתאום אחרי שנה, שנוצרה בין השניים כזו משיכה. לא ברור לנו, למה "כלב כלב" כמו מיילו לא עושה את המאמץ לקפוץ מעל הגדר ולבוא אליה, כמו גבר אמיתי. לא ברור לנו למה הורי לא מטפלים לו בפשפשים (ותודה לאל שזה לא מנדבוש'קס) ולא ברור לנו, מה בכלל כלב מסוקס כמוהו, מוצא בכלבה עם שלוש רגליים. נקווה, בשבילה, שבסוף הוא לא ידפוק לה קטע מסריח.