ביום שבת בערב גלשתי כמנהגי באתרי החדשות אשר בישרו על קריאות של פעילי ימין לעלות להר הבית. מחשבות רבות צצו בראשי: שוב פעילי ימין יתסיסו, הערבים יקראו להגנת אל-אקצא ויגררו למהומות, התקשורת כהרגלה תדע לבשר על מהומות, תאשים בצורה מרומזת את התנועה האיסלמית ותצניע את אחריותם של פעילי הימין הקיצוניים להתפתחות המהומות.
הכותרת של ידיעות היום שאחרי כבר היתה מוסתרת בידיעות של היום שלפני, אולם למרבה הפלא לא היה כלי תקשורת אחד שטרח לסקר את מהלך פרוץ המהומות, או לספק תמונות של כניסת פעילי הימין להר הבית. כך נמנעה מאיתנו אפשרות גיבוש עמדה עצמאית ונייטרלית והסתפקנו בכותרות ובדברי פרשנות סתמיים.
כך היה גם בפעם הקודמת בה היו מהומות. מצאתי עצמי טובע בין שלל הידיעות והכתבות ולמרות מאמצי החיפוש האדירים שהשקעתי לא יכולתי למצוא ולו ידיעה אחת שתסביר את הסיבה בגינה פרצו המהומות, ולכן מתוך אחריות תקשורתית פניתי ביוזמתי לדובר התנועה האיסלמית אשר מסר לי כי פעילי הימין הפיצו כרוז לפיו הם מתכוונים להתכנס בהר הבית בחול המועד מדי בוקר. ואכן הכרוז הגיע לידיי, אולם הדבר שהפליא אותי היה כי לא היתה לכך כל התייחסות באמצעי התקשורת ודומה שכולם נתאספו סביב הקומזיץ התקשורתי שהמשיך לבעור וסיפק כותרות למשך מספר ימים. העתק הכרוז מצורף כאן לשיפוטכם.
השאלה היא איך לאזן בין הזכויות
אמנם, ניתן לטעון כי זכותו של כל אזרח להיכנס לכל מקום במדינה וכי המשטרה אמורה לאפשר זאת, כך היה למשל כאשר בית המשפט העליון אילץ את המשטרה להסכים לצעדת הימין הקיצוני באום אל-פאחם בשם זכות הביטוי והתנועה. כך גם בוחרים פעילי ימין אלה לשכנע אותנו כי זכותם להיכנס למקומות הקדושים וביניהם הר הבית כמובן. אולם על הימין הקיצוני להבין כי מדובר בחרב פיפיות שכן יצירתיות לא חסרה גם בצד השני, ולכן בהחלט גם ביכולת כותב שורות אלה לארגן צעדת אנשי דת מוסלמים ברחבת הכותל ולשם כך לפנות למשטרה ואף לפנות לבית המשפט העליון, אם המשטרה תסרב, על מנת לכפות על המשטרה להגן על הצועדים המעוניינים לממש את זכותם בדומה לפעילי הימין.
יש להזכירכם כי הכותל המערבי גם הוא קדוש לאיסלם שכן הוא אחד המרכיבים החשובים בסיפור העליה שמיימה של הנביא מוחמד ולכן ניתן בהחלט לטעון כי זכותו של כל מוסלמי להתפלל ברחבת הכותל.
כמובן, באותה דרך ניתן אף לדרוש קיום של צעדת שחקני סכנין בשוק מחנה יהודה ערב משחק עם בית"ר או צעדת חברי כנסת ערבים בכל התנחלות שהיא ולקטוף את פירות הרייטינג והפרסום שהדבר יביא, אך יחד עם זאת לקצור את פירות ההרס והשנאה המיותרים בהחלט.
השאלה אינה אם קיימת הזכות אלא האם גם לצד השני זכות משלו ומהי הדרך לאזן בין הזכויות. המצב הקיים לפיו היהודים מתפללים ברחבת הכותל והמוסלמים בהר הבית הינו סטטוס קוו רב שנים המבטיח את כיבוד הזכויות ההדדיות של המתפללים ועמו גם את השקט בו הנני מקווה שרובנו מעוניינים. כך שיש לגנות בקול רם וברור את המבקשים להפר את האיזון הנ"ל ועמו את השקט של כל החיים על אדמה זו. ולמי שיבחר לנבור באתרי החדשות הרי שצפויה לו תגלית מרעישה לפיה לא היתה באף מקום קריאה של השיח' ראיד סלאח להתפרע או לתקוף יהודים, אלא שהוא תמיד קרא להגן על אל אקצא מתוך רצון לשמור על הסטטוס קוו ולטרמינולוגיה בה משתמשים חשיבות רבתי במקרה זה.
אדם חילוני אנוכי, המאמין כי מקומות קדושים נמצאים בלב ולא במקום גיאוגרפי כלשהו. אולם הסיקור הפופוליסטי השטחי שגורם ל"עליהום" תקשורתי המחלחל לתת מודע של שכניי ורעיי היהודים דוחק בי להעלות ביצירתיות רעיונות הרסניים. רעיונות כגון זה המופיע בכותרת מאמר זה ולו רק מתוך רצון לפתוח את עיניהם על מנת שידרשו את האמת וישמיעו גם הם את זעקתם נגד הקיצוניות ההרסנית של אנשי הימין היהודי. כפי שגם אני לא אהסס לעשות מן הצד השני בנסיבות דומות.