מאוהבים ללא גבולות באובמה

התאהבות היא עיוורון מענג, אבל כשארגון כתבים צרפתי מתאהב בנשיא האמריקאי ומדרג את חופש העיתונות בעולם בהתאם, אריק בכר חושב שזה הרבה פחות רומנטי והרבה יותר מסוכן

אריק בכר
22/10/2009

התאהבות, יספר לכם כל מדען מתחיל, גורמת לשינויים ניכרים בגוף האדם: גופנית, אנחנו מאבדים תיאבון ויכולת שינה. ונפשית, ובכן, אנו חשים התעלות רוח, ואהבה חדשה נוטה להפוך אותנו ליצורים בוהים, עם תפיסת מציאות מעוותת משהו, לפחות עד שהלהבה דועכת.

לפני שבועיים ראינו את התופעה באוסלו, היכן שוועדת פרס נובל, מוכת אהבה לנוכח נשיאה החדש והמצודד של ארצות הברית, הצליחה להרים לכל האנושות את הגבה. ואם הסקנדינבים הקרירים נלפתו בעבותות האהבה, מה לנו כי נלין על הצרפתים, המוכנים לספר לכל מי שמבין את שפתם כי אין מבינים גדולים מהם בנושאים שבלב.

הנה, רק היום ראינו שוב מה קורה לתפיסת המציאות והמרחב כאשר המוח האנושי נופל ברשתה של אלת האהבה. מחרתיים יציין הנשיא האמריקני ברק אובמה 10 חודשים לכניסתו לבית הלבן, והשפעתו על בלוטות האהבה העולמית רק צוברת תאוצה. ארגון "כתבים ללא גבולות", שמרכזו בפריז, פרסם היום את הדו"ח השנתי שלו על מצב חופש העיתונות בעולם. ישראל מככבת בו לשלילה, אבל לזה נשוב במורד שורות אלה.

מה שיותר מעניין הוא מה שקרה לחופש העיתונות באמריקה. בשנה שעברה היא מוקמה במקום ה-40, והנה היום נתבשרנו כי היא זינקה, מעשה פלא, למקום ה-20. מרשים מאוד. וכל זאת למה? ככה. או אם לצטט ישירות מהסברי הארגון: "לבחירתו כנשיא של ברק אובמה, והעובדה שגישתו פחות נצית מזו של קודמו, יש קשר חזק לזה".

איך קורה שישראל הגיעה למקום ה-93 בעולם?

אתם הבנתם את זה? העורכים הצרפתיים של המחקר כל כך מאוהבים בנשיא החדש ונפשם כה יוצאת אל השקפת עולמו, עד שהטיסו את אמריקה במעלה סולם חופש העיתונות. ואנו שואלים: מה, לכל הרוחות, הקשר? מה בין גישתו של נשיא אמריקה לחיים, לבין חופש העיתונות. האם קודמו, שאכן היה נצי יותר מזה שהחליפו, שיסה את הבולשת האמריקנית לכלוא עיתונאים במרתפיו ולענותם?

האם בזמנו של ג'ורג' בוש הוטלה על עיתוני ארה"ב צנזורה דרקונית? האם נסגרו עיתונים בצו נשיאותי? מה זה משנה. הכתבים ללא גבולות פשוט מאוהבים ללא הגבלות. כה מאוהבים עד שאינם שמים לב למלחמתו של אובמה ברשת "פוקס" האמריקנית בחודשים האחרונים. וזה אפילו בלי שום ניסיון של הממשל היוני למרוח את חיוכו כובש הלבבות הצרפתיים של הנשיא על הסיפור. דובר הבית הלבן הודיע בלי שום בושה כי הנשיא עד כדי כך אינו מאוהב ברשת בעלת הנטייה הימנית הברורה, עד שאין בכוונתו לשתף איתה פעולה. במילים פחות מכובסות, זה אומר שאין ראיונות ויש גישה מאוד צוננת ומוגבלת למשכן הנשיא.

זה לא היה צריך לעניין אותנו, כל נושא חופש העיתונות באמריקה. הרי יש לנו צרות משלנו. אבל השאלה היא מה עשתה תפישת המציאות של הכתבים ללא גבולות, כאשר השליכו את העיתונות בישראל למעמקי הביב המזרח תיכוני, ומיקמו אותה במקום ה- 93 בעולם, הרחק מתחת לכוויית, מתחת לאלבניה, ואיחוד נסיכויות המפרץ, והרפובליקה המרכז אפריקנית.

הרחק מתחת לגרמניה, היכן שכל ראיון עיתונאי עם פוליטיקאי חייב, ללא יוצאים מהכלל, לעבור שכתוב ועריכה של המרואיין לפני שהוא יורד לדפוס. בואו נתערב שרובכם לא ידעתם את זה. הרחק מתחת ללבנון, היכן שעיתונאים בודקים היטב את השאסי של המכונית כל בוקר, לאחר שאחדים מהקולגות עלו השמיימה בקול פיצוץ עז.

באמת אין להם גבולות, לכתבים האלה בפריז. קשה לדעת מה עבר עליהם כששיגרו את השאלונים שלהם לרחבי העולם, וכשניתחו את התוצאות שהתקבלו. בינינו, לכו תעבדו נתונים כל כך מורכבים כשאתם מאוהבים מעל הראש.

* אריק בכר הוא מזכ"ל מועצת העיתונות

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully