פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לגרש את ילדי העובדים הזרים

      העובדים הזרים עוברים על חוקי המדינה ומאפשרים למעסיקים להזנות את שוק העבודה בישראל. לשדולה המאוסה שמשלבת בין נובורישים, צדקנים ופוליטיקאים פופוליסטים מימין ומשמאל אסור לנצח

      סוף סוף מצאו במערכת הפוליטית מכנה משותף נמוך ופופוליסטי סביבו אפשר לאחד את כל קצוות בית המחוקקים. מימין ומשמאל הצטופפו כל צדקני הכנסת כדי להרים קול נגד גירוש עובדים זרים מישראל. אחד אחד הופיעו חברי כנסת ושרים, חלקם חסידי הקולוניאליזם הישראלי ביהודה ושומרון, כדי להוקיע את הכוונה לגרש גם את ילדי העובדים הזרים. העובדה המצערת שמדובר בעברייני הגירה לכל דבר או עניין לא הפריעה לנבחרי הציבור, שוודאי מאמינים בשלטון החוק בתנאי שאין הוא סותר את הרצון לקבל עוד כותרת במהדורות החדשות ובעיתון של מחר.

      בשנים מאז רצח רבין עסקו רבים במורשתו של ראש הממשלה המנוח. דווקא החלטת הממשלה ב-1993 להציף את שוק העבודה בעובדים זרים נשכחה לחלוטין. מאז הפך שוק העבודה הישראלי לשוק עבדים לכל דבר ועניין. העדר פיקוח ממשלתי ושחיתות אפשרו סחר בבני אדם תוך זליגה מתמשכת לתחום של ארגוני פשע בארץ ובעיקר מחו"ל. מי שחשב בתמימות שעובדים ישראלים יחליפו את תושבי השטחים באתרי הבניה, המסעדות והחקלאות, גילה שרבים מהמעסיקים מעדיפים להחליף כוח אדם נטול זכויות דובר ערבית בכוח אדם נטול זכויות וזהות מאסיה, אפריקה ומזרח אירופה. ממשלת ישראל הייתה שותפה מלאה לטעויות שנעשו אז בשוגג ובמזיד. מוקדם עדיין לאמוד את הנזק שנגרם לחברה ולכלכלה הישראלית, אך ההלימה בין מספר המובטלים ובין מספר העובדים הזרים בישראל מעורר מחשבות עגומות מאוד על מוסר העבודה בשוק התעסוקה.

      הדוגמה האמריקאית

      אך חטאי העבר, חמורים ורשמיים ככל שיהיו, אינם יכולים להיות סיבה או תירוץ לזלזול בחוק. מרגע שהממשלה החליטה על מאבק בעובדים הזרים נטולי אשרות העבודה, הוקמה בישראל אחת השדולות הדוחות והמאוסות ביותר. מעסיקי עוזרות בית פיליפיניות מסביון שילבו ידיים עם אנרכיסטים מדרום תל אביב. כרישי חקלאות נלחמו שכם אל שכם עם חסידי זכויות אדם, רצוי ממדינות מתפתחות. קבלנים במרצדסים כסופות מצאו עצמם באותו צד של ארגוני זכויות עובדים. אך השורה התחתונה נשארת תמיד אותו הדבר: מי ששוהה בישראל ללא אשרת עבודה תקפה עובר על חוקי המדינה. לא משנה אם הוא גבר, אישה או ילד קטן.

      כל ישראלי ששוהה בארה"ב ללא אשרה ונתפס על ידי רשויות ההגירה מגורש מיידית ארצה ולפרקים תיאסר עליו הכניסה לכל ימי חייו. אין אחד שחולם אפילו להיכנס לארה"ב ללא ויזה מוסדרת, אותה הוא מקבל לאחר תחקיר מעמיק בשגרירות בתל אביב. הממשל האמריקני אינו מרחם, וגם אינו צריך לרחם, על עברייני הגירה ישראלים שנתפסים מוכרים בעגלות קניונים או הובלת דירות. הדוגמה האמריקנית אינה יוצאת דופן. תנסו לחמוק משלטונות ההגירה השוויצרים או האוסטרלים ותראו כמה יקר וכואב לחגוג על חשבון משלמי המיסים של מדינות מוסדרות.

      אך מה שאנחנו מקבלים בהבנה בחו"ל, בישראל נראה לנו מוזר ולא אנושי. את גירוש העובדים הזרים הלא חוקיים צריך לעשות בנחישות, ברגישות ובעזרת לא מעט כסף. כל עובד מגורש יהיה זכאי למענק הסתגלות. ילדי עובדים זרים יזכו למענק מוגדל שוודאי יקל על הקליטה מחדש בארץ מוצאם. כך תשקיט מדינת ישראל את המצפון של מעורבות שקטה בשערוריית העבודה הזרה בישראל והמגורשים יוכלו להתחיל את החיים מחדש בארצם בצורה חלקה יותר. צר לי על הקבלנים, שמעתה יאלצו להעסיק עובדים ישראלים בשכר הוגן, או על החקלאים, שימצאו עצמם משלמים זכויות סוציאליות לפתע לעובדיהם. גירוש העובדים הזרים הלא חוקיים הוא הכרח שלא יגונה. מי שנלחם נגד הגירוש מזלזל בחוק ומעודד עבדות וסחר אדם.